בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה
09 מרץ
14
מאת Random Otaku

 רשמים ראשוניים: Tytania

סיפורה של טיטניאה מתרחש מאות שנים אל תוך העתיד, זמן רב לאחר שהאנושות החלה ליישב את המרחבים האדירים של היקום, כאשר על שלל הכוכבים עליהם יושבים בני האדם שולטות מגוון רפובליקות ואימפריות, רודנויות ודמוקרטיות, מכל גודל וסוג. במציאות זאת, אחד הכוחות השליטים היא אימפריית ואלאדן (Valadan) הענקית, המתנהלת באופן המזכיר את אירופה של המאה ה-18, אבל שליטה האמיתי של האימפריה היא משפחת טיטניאה חסרת הנחלה, אשר הפכה לאורך הדורות לכוח מטיל אימה ומקרין עוצמה – אם דרך דיפלומטיה, עוצמה כלכלית ובעיקר דרך עוצמה וכישרון צבאיים. עלילתה של טיטניאה מתחילה כאשר צי מורדים קטן וחלש, בפיקודו של קפטן אלמוני העונה לשם פאן היוליק (Fan Hyulick), מצליח להביס את הצי הבלתי מנוצח של טיטניאה בפיקודו של אחד מדוכסי המשפחה. אירוע מפתיע אך שולי זה עתיד ליצור אפקט דומינו חסר תקדים אשר ישפיע לא רק על חייו של פאן ודוכסי טיטניאה, אלא גם על האנושות כולה. איך באמת יראה העולם ללא טיטניאה?

קשה להבין את ההססנות בה נפתחת הסדרה ואשר מלווה את הפרקים הראשונים של טיטניאה. מחד גיסא, נפרש בפני הצופה מה שאפשר להגדיר כסיפור רחב יריעה ומעוף, אופרת חלל של ממש, אם זה דרך צוות הדמויות הרחב והמגוון, העולם העשיר ורחב הידיים או נפח ההתרחשויות וקווי העלילה הנדחסים לתוך שישה פרקים. מאידך גיסא, אי אפשר לפספס את הניסיון המובהק להביא את הסדרה למכנה משותף נמוך יותר, לפשט את המתרחש ולעשותו נגיש יותר, אם זה דרך סצנות בהן "משחררים את העניבה" בעזרת הומור פשוט ואווירה חסרת רצינות, דוגמת הסצנה בה פאן מדמיין את כל הנשים שירצו בו כאשר יוכרז כגיבור. התוצאה, בינתיים, היא לא כל כך "אופרת חלל לאדם הפשוט" כמו שהיא סדרה הסובלת מסכיזופרניה קלה. באופן מאד סמלי, שני הצדדים שהוצגו עד כה מסמלים, כל אחד, את הניגוד הזה – טיטניאה, על דוכסיה, מסמלת אפוס מלא תככים, פוליטיקה, אידיאולוגיה ומלחמה בקנה מידה אדיר, בעוד שפאן היוליק מסמל את הפשטנות, את ההומור וקריצת העין.

בניגוד למצופה, שישה פרקים אל תוך הסדרה, קצב ההתרחשויות נשאר מחושב ואיטי משהו, כיאה לסדרה בעלת מעוף שכזה. למה בניגוד למצופה? בהתחשב בכך שאורכה של הסדרה עומד על 26 פרקים, כבר עכשיו מתחיל להתפתח בקרבי ספק של ממש כמה רחוק היא תצליח להגיע בקצב הזה ב-20 הפרקים הנותרים שלה, בהתחשב בסדר הגודל של העלילה בכללותה. העובדה שהשאלה המרכזית שהוצבה עד כה – "איך יראה עולם בלי טיטניאה?" – עוד לא זכתה להתייחסות של ממש, שישה פרקים אל תוך הסדרה, כלל לא מציעה נחמה. יהיה חשוב לצייין שכשהסדרה כן מרימה את ראשה, אי אפשר שלא להיות מרותק מהמתרחש.

עדיף היה אילו יוצרי הסדרה היו מחליטים, קודם לתחילת ההפקה, איזו סדרה הם רוצים ליצור – פשוט משום שאופרת חלל לאדם הפשוט היא פרדוקס. הניסיון להביא את הפרדוקס הזה לידי ביטוי רק מבזבז זמן מסך – זמן מסך שהפך מן רגע הראשון למצרך שיש לנהלו באופן מאד מחושב, אם הסדרה רוצה להימנע מסיום שדומה יותר לתאונת רכבת מאשר להורדת מסך על הפרק הראשון באפוס.

בבסיסיה, טיטניאה נראת כמו סדרה מעניינת וסוחפת, על אף הבעיות העקרוניות בכל הקשור לזהותה ואורכה. מה גם שחומר המקור עליו בוססה ואנשי המפתח אשר עבדו עליה זכאים להנות מהספק – בינתיים לפחות. אמשיך לצפות בסדרה, עד שאתפכח מהנוסטלגיה של LoGH ואראה את המציאות או עד שהסדרה תוכיח שבסופו של דבר טעיתי.

תגיות:

Legend Of Galactic Heroes

LOGH היא אופרת חלל אדירת מימדים המתרחשת במאה ה-36 לספירה. האנושות, שהספיקה להתפשט לרוב גלקסיית שביל החלל, מחולקת לשני חלקים. האימפריה הגלקטית וברית הכוכבים החופשים, המנהלות בניהן זה מאה וחמישים שנה מלחמת חורמה שהגיעה למבוי סתום בו אף צד אינו מצליח לשים את ידו על העליונה. אבל הכול עתיד להשתנות עם הופעתם של שני קצינים צעירים ומלאי הבטחה. באימפריה מופיע הרוזן ריינהרד (Reinhard Von Lohengram) שמשתמש בשירותו הצבאי כדי לצבור מספיק כוח והשפעה במטרה לשחרר את אחותו, המשרתת כפילגשו של הקיסר. מצד בעלות הברית עולה לבמה הגלקטית יאנג וינלי (Yang Wen-Li) המנסה לתמרן בין מלחמה הנראית בעיניו כמיותרת ולבין התככים הפוליטיים מבית, בניסיון למצוא לעצמו ולבן חסותו נחת ושלווה. הם מביאים איתם רוחות של שינוי ואולי אפילו תקווה לסיומה של המלחמה המחרידה, ביקום בו שום דבר הוא לא כפי שהוא נראה.

Legend Of Galactic Heroes

בתשעת הפרקים הראשונים שלה, הסדרה הספיקה להציג בפני הצופה קצת יותר מתריסר דמויות, כמות דומה של קווי עלילה מקבילים, כמות מכובדת של משחקים פוליטיים מתובלים בטרגדיה אנושית ויקום אחד עשיר בפרטים. בהתחשב בכך שמדובר בפחות מעשירית הסדרה, אפשר לנחש שמחכה לנו רכבת הרים עלילתית מפוקחת ומתסרטת היטב. זה בעצם היה כוחה של הסדרה עד עכשיו; הדרך המתוחכמת שבה היא טווה את כל הדמויות והאירועים לעלילה מרתקת הן בקנה מידה שלה, הן במורכבות שלה והן במציאותיות שלה.

החשש האמיתי היחיד עם סדרה מהסוג הזה, היא שבשכרות כוח היא תמשיך להוסיף עוד דמויות וקווי עלילה ותכנס לסיחרור עלילתי ממנו תתקשה לצאת מבלי לפגוע ביכולתה לסגור קצוות עלילה כמו שצריך. הגבול בין סיפור עמוק ומפורט לבין אסון עמוס ומבלבל דק הרבה יותר ממה שנדמה. בנתיים, היא אולי דורשת מהצופה התמסרות מוחלטת וזיכרון טוב, מה שיכול תחילה להפחיד, אבל בתמורה מתגמלת אותו בסיפור סוחף ומרגש על שתי אנשים יחודיים המשנים גלקסיה שלמה.

מתנגן ברקע: "I Think I'm Paranoid" של Garbage

תגיות: