בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

כמו שרבים מכם כבר יודעים, בימים האחרונים צץ מידע חדש הקשור לסדרות האנימה החדשות שערוץ הילדים (החדש, המיתולוגי מת ממזמן) מתכנן להביא. או יותר ספציפית: הערוץ מתכוון להביא מתישהו במהלך שנת 2006 את נארוטו (Naruto), יו יו האקושו (Yu Yu Hakusho) והיקארו נו גו (Hikaru no Go). נארוטו ויו יו ידובבו וישודרו בשעות אחר הצהריים, בעוד שהיקארו ישודר ברצועת טלמניאה (שעות ערב מוקדמות?) ויזכה לכתוביות בלבד. לתשומת הלב המרבית כמובן זוכה ראש השלישייה (כאשר דווקא היקארו היא הקנייה המפתיעה ביותר, שלא לדבר על היחס המכובד שלו היא זוכה), נארוטו, ובעיקר לתשומת הלב השלילית שנובעת ברובה מהגרעין הקשיח של קהילת הנארוטארדים הישראלים ואלמנטים אחרים בקהילה שאין להם משהו טוב יותר לעשות. דווקא על נארוטו אני בוחר לדבר עכשיו, אולי דרכו להביע את דעתי על היחס שלו זוכה האנימה שעושה עלייה.

הגעת סדרה בסדר גודל שכזה לארץ לאחר תקופה כל כך קצרה, הוא רגע חשוב בשביל הקהילה ובא לסמל עד כמה רחוק הגענו בתקופה האחרונה, ששיאה היה פתיחת ערוץ אנימה נפרד. ניראה כאילו אנחנו צועדים צעדי ענק קדימה, אבל עדיין יש אנשים, ולא קצת זה ניראה, אשר מוצאים סיבה להיות ממורמרים (או שזהו כעס?) על כך שסדרה מהקליבר של נארוטו מגיעה לארץ תקופה קצרה מאוד אחרי שהיא מגיעה לארה"ב (תקדים, מישהו?). "הדיבוב רוצח!" צועקים חלק מהם…"המסחור יביא אסון!" צועקים אחרים…כאשר השארית ממלמלת משהו על מעריצים ישראלים, נובים וייחודיות.

אני לא יכול להגיד שלערוץ הילדים יש עבר נקי בכל הקשור לדיבובים שלהם, אבל הרבה מים זרמו מאז הימים העליזים של פוקמון והליהוקים ההזויים שליוו אותו. הדיבוב של סאקורה מוכיח את זה בצורה מצוינת עם השקעה ורצינות, שזכו לשבח מכמות לא מבוטלת של צופים, אבל אפילו אם נעדיף להיות פסימיים המינימום שמגיע לערוץ על זה שהוא משדר אנימה הוא ליהנות מהספק. אולי באמת ותהיה פשלה גדולה עם הדיבוב, אבל לטעון בביטחון מוחלט שזה מה שיקרה זה זלזול רציני.

מסחור. מילת הקסם שגורמת לרבים הקשרים שליליים משום מה, אולי אלו זיכרונות מהדוכן של גיא ואולי משהו אחר אבל מה שבטוח מסחור הוא חלק אינטגראלי מתעשיית האנימה הן ביפאן והן בשאר העולם בדיוק כמו בכל צורת בידור אחרת, אני מבין שהאקזוטית משלה רבים לחשוב שזה לא העניין אבל המציאות מדברת בפני עצמה. וכל זה נכון עוד יותר עבור סדרה כמו נארוטו, שנוצרה עם מסחור בראש. אבל המעריצים יכולים רק להרוויח ממסחור מקומי של הסדרה האהובה עליהם, מה שיביא איתו מגוון רחב יותר של מוצרים של הסדרה וגם מחירים זולים הרבה יותר. אז דמות זאת או אחרת תככב על שאר המחברת של החבר שלך, או על הילקוט של מישהו בבית הספר שלך, אבל ברצינות…מה באמת רע בזה כל עוד אתה מקבל את אותו ארטבוק שרצית במחיר סביר?

ואחרון חביב, גל המעריצים הצעירים שישטוף בטירוף חושים את המרחב הווירטואלי שלנו וישאירו הרס וחורבן (וכל קונוטציה לאסון הצונאמי מקרית בלבד) ושאר תיאורים מטרידים על הסכנה המאיימת עלינו מהצופים הפוטנציאליים של התוכנית. אחרי שעות של מחשבה אני עדיין לא מסוגל להבין איך תגובתם של אנשים שקרוב לוודאי לעולם לא תכיר יכולה להשפיעה על אהבתך או חוסר אהבתך לסדרה מסוימת? זאת אומרת אם כמובן בחרת לצפות בסדרה הזאת מהסיבות הנכונות. מה שאני כן רואה, אפילו מעל פני השטח לפעמים, הוא הרצון למנוע מאנשים אחרים מלראות את הסדרה כדי לשמור על סוג מסוים של ייחודיות, אקזוטיות, אותה אשליה שיצא לי לדבר עלייה לפני זמן מה. עקרונית אין לי בעיה עם התופעה משום שזאת זכותו של אדם להשלות את עצמו, אבל הפנייה שלהם נגד השידור של נארוטו ואפילו התארגנות מחאה היא דבר אחר לחלוטין והיא מהווה פגיעה בקהילה ברמה הבסיסית ביותר, משהו שאסור שיתרחש לא עכשיו ולא אי פעם.

עזבו את התמונה הגדולה לרגע, עזבו את הסטאטוס קו החברתי, עזבו אפילו את הסדרה עצמה. אני רוצה שאחד מכם יסביר לי בפנים ישרות איך יותר אנימה על מסך הטלוויזיה שלנו זה רע, איך זה פוגע בכל דבר שהוא?

כל אלו אשר בוחרים עדיין לדבוק לאחת הסיבות שיצא לי להזכיר כאן, צריכים אולי לעשות עם עצמם חשבון נפש על כך שהם מעדיפים לדבוק באשליה אפילו על חשבון טוב הקהילה.

תגיות:
05 מאי
28
מאת Random Otaku

 Eyeshield 21 – פרק 5

הסדרה ממשיכה לשמור על רמה גבוהה כמעט מכל הבחינות, ובמיוחד מפתיעה אותי העובדה שרמת האנימציה נשמרת כבר פרק שישי בסטנדרטים גבוהים. אני מניח שGundam Seed Destiny משפיע עלי יתר על המידה. הפרק עצמו היה מהנה למדי הן עלילתית וויזואלית, סוף סוף סאנה מתחיל את התהליך הארוך (יש לו עוד דרך ארוכה, וצריך לעשות הרבה פרקים P:) של הגילוי העצמי ושבירת הקונכייה המגנה שהוא יצר לעצמו לאורך השנים. אבל בעוד שסאנה מתחיל את דרכו הארוכה ניראה שמאמורי עדיין תקועה עם התמונה הפסיכולוגית של סאנה הישן, שאותה היא מנסה לשנות אבל באותו הזמן רק מחזקת. אני כל כך מודה על כך שהצד ההומוריסטי והלא רציני של הסדרה נשמר לו ללא פגע, משום שהוא תורם כל כך הרבה, ברצינות. יש לעשות הכל כדי להימנע מהתסריט נוסח Prince of Tennis.

הייתי מוכן לקבל את העובדה שסאנה לא מבין דבר בפוטבול אמריקאי בפרקים הראשונים, משום שהקבוצה לא מאורגנת והוא מאד חדש בכל העסק. אבל הפעם זה מגיע לממדים כמעט אבסורדים כאשר במשחק השני שלהם, ועוד נגד יריב חזק שיש לנצל כל אופציה נגדו, סאנה עדיין לא יודע איך להחזיק את כדור המשחק נכון. אני מבין שמדובר בדרך טובה ללמד את הצופה בסיס הפוטבול האמריקאי אבל אפשר היה לעשות את זה באותו הקלות בהפסקות של אמצע הפרק שגם ככה מוקדשות לזה.

פתאום התפתח לי החשק להשיג לי חולצה רשמית עם הדפס הקטע השטני (שמופיע בתצלומי המסך) של הקבוצה, או שאולי אני סוף סוף אפסיק להתעצל ואמצע לי חנות שעושה הדפסים בארץ. זה פשוט יראה יפיפה על חולצה בצבע המתאים.

תגיות: