בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

Mars The Manga

מנגקה: Fuyumi Soryo
מספר כרכים: 15\15 (יצאו ביפן\תורגמו)
המוציא לאור באנגלית: TokyoPop

בפעם הראשונה בה קוראים את Mars, מצפים לעוד כותר נדוש, אך מייד לאחר קריאה ראשונית רואים ש'אל המלחמה' הזה שונה מאחרים. כבר לאחר הכרך הראשון, הבנתי שמדובר כאן דווקא בכבשה בבגדי זאב.

גיבורי המנגה הם קירה, תלמידת תיכון ביישנית וממוצעת החיה בשביל האומנות שלה וריי, תלמיד תיכון ופלייבוי מרדני שלמראית עין נהנה מחיי הפורענות שלו. שני הניגודים הללו נתקלים אחד בשניה כתוצאה מצירוף מקרים, התקלות שמשנה את חייהם מקצה אל קצה ויוצרת מערכת יחסית ייחודיות.

אחת המעלות הגדולות של הנרטיב בכותר נעוצה בעובדה שלמרות השימוש שנעשה בנוסחתיות ייחודית לז'אנר, הדבר נעשה בצורה מודעת ומבוקרת. התוצאה הסופית טובה בהרבה מרוב כותרי 'סיפורי בית-הספר' שתורגמו לאנגלית, פשוט משום שמה שהיה לפני רגע קיטש, נהפך ליתרון. אז מה הוא מרכיב הפלא? מציאותיות עכשווית בכמות סבירה, מספיק כדי לתת הרגשה של אוטנטיות מבלי להפוך למנגה "דוקומנטארית".
ההתעללות, הקיצונית לעיתים, שקירה סופגת מתלמידות אחרות בשכבה. תלמיד שמוכן לגנוב עבודה של אדם אחר בכדי לספק את הציפיות העצומות ממנו. ניסיון להסתיר הטרדה מינית של מורה לשם שמירת פנים. התאבדות והנזק הפסיכולוגי הסובב אותה. כל אלו הם רק חלק ממכלול הבעיות שאיתן מתמודד הנוער היפני בשנים האחרונות. אלו אותן הבעיות שאיתן מתמודדות הדמויות, ראשיות ומשניות כאחד, לכל אחד יש את השדים והדאגות האישיות שלו. דמויות-על חסרות דאגות, מלבד מלדרמות נוסח אופרת סבון, אי אפשר למצוא כאן.

יכולת הבימוי של פויומי, המתבטאת בבניית אווירה ופיתוח דמויות מן המעלה הראשונה, גורמת לקורא לחוש רחמים וכעס כאשר הוא עד לסצנת התעללות בקירה, ולהרגיש שהתנהגותו של ריי פשוט מציקה או משגעת, בעיקר כאשר הוא פועל בחוסר מחשבה. הקלות שבה נקשרתי לדמויות ופיתחתי כלפיהן מערכת יחסים של אהבה-שנאה, מדברת בפני עצמה.

בכותרים רבים, האומנות יוצאת נפסדת בהשוואה ליתר מרכיבי המנגה. זה לא מונע מהם להצטיין בפני עצמם, אך אומנות טובה יכולה להרים כותר את המדרגה האחרונה שהופכת אותו מ'מצוין' ל'חובה לקרוא'. פויומי מספקת גם כאן את כל החבילה: האמנות אמנם לא מדהימה או שוברת גבולות, אך היא חיננית, יפיפייה ושומרת על רמתה הגבוהה לאורך כל הכרכים. הקלילות והפשטות היחסית של האיור תורמות רבות ליצירת האווירה המתאימה.

אין הרבה מה להגיד על עבודת העיבוד של טוקיופופ, בעיקר משום שמדובר בהוצאה בת כארבע שנים. באותם ימים אפלים במנגה בשפה האנגלית התאפיינה באמריקניזציה ענפה וצנזור בוטה. ביחס לאותם ימים הכותר באמת קיבל יחס רציני, אך בסטנדרטים עכשוויים לעומת זאת מדובר בעיבוד "קביל" שיספק כל מי שלא רגיל יותר מדי להוצאות של דל-ריי (Del-Rey).

"אל המלחמה" היא מנגה מצוינת, המהווה יהלום בכתרו של כל ז'אנר השוג'ו (Shoujo), ומספקת שינוי מרענן לאלה שהתעייפו מקלישאות הז'אנר. זה לא מפליא שהיא זכתה להצלחה מסחררת בכל העולם, ותורגמה לשפות רבות אחרות בנוסף לאנגלית.

מתנגן ברקע: "God Knows" של Hirano Aya

תגיות:

שם מלא: …True Love Story OVA ~ Summer Days, and Yet
מספר פרקים: 3 + ספיישל
סטודיו: KSS
תאריך שיחרור: מ-26.09.2003 ועד 23.04.2004

אני חייב להודות שניגשתי לאובה הזאת בחשש רב ועם ציפיות נמוכות, לאור הניסיון המר לרוב שלי עם סדרות שמבוססות על משחקי נובלה. ובכן, תהיה זאת עוד אבן פינה במסע הצלב שלי להצלת הקהילה מסדרות גרועות או שמה יתמזל מזלי?

קוסונוסה הינה מאוהבת במוריסקי, חברה לספסל הלימודים. אבל היא ביישנית ומפוזרת מדי מכדי תוכל לקחת את הצעד הראשון. אבל חופשת הקיץ מביאה איתה את פסטיבל זיקוקים אשר הולך לשנות את הסטאטוס-קו, לחשוף סודות ולסגור מעגל. מרשם מושלם לסיפור רומנטי ויפיפה ששווה צפייה…

… או שאולי לא. כבר מהרגע הראשון ניתן לראות שעל אף שמדובר באובה, הרי שהתקציב לשלושת הפרקים גבולי במקרה טוב. לניסיון לחסוך באנימציה נוסף חוסר הטעם והבינוניות העגומה ממנה סובל עיצוב הדמויות והסביבה. מדובר בשילוב הרסני לסדרות מהסוג הנ"ל, שבהן ההיבט הוויזואלי משחק תפקיד מפתח.

כאשר מחלקת האנימציה יורה לעצמה ברגל, זאת תפקידה של העלילה והדמויות להשלים את החסר, מה שלא מתממש. מסגרת מצומצמת כמו זאת, של שלושה פרקים בלבד, דורשת מצוות הכותבים והבמאי עבודה מחושבת ומחשבה יצירתית בכדי להעביר את סיפור מבלי לאבד שום דבר בדרך. לצעירנו, במקום זאת הצופה מוצף במידע וסצנות לא נחוצות שמבזבזות זמן מסך יקר על דמויות שמשחקות תפקיד אפסי כמעט לאורך האובה.

הדמויות, הו הדמויות. אפילו הדמויות הראשיות שזוכות להזדמנות להיחלץ מהסטריאוטיפ' שממנו נוצרו, מבלות במקום זאת את זמן המסך שלהן בהסתובבות במעגלים. בכך הן סוגרות צוות דמויות שמורכב בצורה בלעדית מקלישאות משעממות ונדושות.
אפילו המדובבת של קוסונוסה לא נראתה נלהבת באמת מעבודתה באובה, אם לשפוט מהראיון שנעשה איתה במסגרת הספיישל שהתווסף לאובה.

הפסקול שמלווה את האובה מסתכם במספר זעום, אפילו לאובה קצרה שכזאת, של מנגינות מונוטוניות שממלאות חלק קטן להחריד ממנה. שיר הפתיחה והסיום הם כנהוג פופ חסר נשמה, דבר שלא הפתיע אותי ממש. אני בספק אם יש מספיק חומר לחצי דיסק.

אף אחד מהאלמנטים המרכיבים את "True Love Story" לא משחק לידיה. לא הדמויות, לא העלילה ולבטח שלא כל מה שקשור בצידה הטכני. מה שיכל להיות סיפור רומנטי קליל וחביב הופך לערמה מסודרת של קלישאות "לפי הספר". בסיכומו של עניין, זאת יותר פרסומת יקרה למשחק שעליו בוססה האובה, מאשר יצירה של ממש העומדת בפני עצמה, מה שמשאיר את הצופה עם הרגשה שגזלו לו שעה וחצי מחייו. זאת בדיוק הדרך שבה רכש תת-הז'אנר את שמו הרע.

תוותרו על סיפור הזוועה האמיתי הזה.

הערה: "משחק נובלה" – Novel Game/Visual Novel – ז'אנר משחקים פופולרי ביפן, בו השחקן משחק מגוף ראשון ב"סיפור אינטראקטיבי" עם אלמנטים של משחק תפקידים וכו. אחד התת-ז'אנרים שלו הוא "סימולטור ההיכרויות".

תגיות: