בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה
09 יונ
13
מאת Random Otaku

 רשמים ראשוניים: SPT Layzner

במציאות המקבילה של Layzner השנה היא 1996 והאנושות החלה לבנות בסיסי חלוץ על מאדים, פותחת בכך חזית חדשה במלחמה הקרה, שלא רק שלא נגמרה – היא אף התעצמה והחריפה במרחבים האדירים של החלל. הסדרה נפתחת עם הגיעם של קומץ תלמידים צעירים לבסיס החלוץ של האומות המאוחדות על הכוכב האדום. לפני שהם מספיקים להתרגל לסביבתם החדשה, הבסיס כולו הופך לשדה קרב קטלני כאשר ארבע מכונות בלתי מזוהות ודמויות רובוטי ענק מופיעות בתחומו ופותחות בקרב יריות בינן לבין עצמן. כשהקרב נגמר והאבק שוקע מתברר כי הבסיס נחרב ומרבית תושביו נהרגו. עם זאת, נראה כי מאבק ההישרדות האמיתי של הניצולים רק מתחיל, כאשר מקרבה של אחת המכונות, שחוזרת לבסיס ההרוס, יוצא טייס אנושי, אג'י (Eiji) שמו, ופונה אליהם עם מסר בהול – כדור הארץ בסכנה.

כבר מן הרגע הראשון, לייזנר מסתמנת כסדרה מעניינת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא העולם בו היא מספרת את סיפורה – בניגוד לסדרות מכ'ה (Mecha) רבות השואלות את התבנית המוכרת של "חייזרים מנסים לכבוש את כדור הארץ ולהשמיד את האנושות", לייזנר מציגה מציאות בה האנושות מפולגת, עומדת בכל מקרה על סף של השמדה עצמית, כתוצאה מהמאבק אדיר המימדים שמתנהל בין בריה"מ וארה"ב. בכך היא מעלה סוגיה מהותית – האם לבני האדם יש בכלל סיכוי אמיתי לנצח. שילוב של רכיב זה בעלילה – מהרגע הראשון, החייזרים מנצלים את החשדנות והתוקפנות של הצדדים נגד עצמם, בכדי לחסוך לעצמם עבודה – מוסיף לה כבר מתחילתה מימד נוסף של מורכבות ועומק. כל עוד הוא לא יזכה בסופו של דבר לפיתרון דאוס-אקס-משינה, הוא עוד עתיד להמשיך ולהוסיף תיבול רב ומבורך לעלילה.

הסיבה השנייה היא ההתייחסות המאוזנת לו זוכה עד כה רכיב המכ'ה בסדרה – רובוטי הענק אומנם זוכים לזמן מסך משמעותי, אבל הם לא מהווים מרכז כובד של ממש בסדרה. הם לא זוכים ליחס מיוחד ומוצגים ככל כלי מלחמה, כעוד מכונה הנמצאת בשימוש הדמויות של סיפור המד"ב הזה. יותר מהכל, זה מאפשר לתת הדגשה וחשיפה ראויה לדמויות לסיפורן בעולם הסדרה. שישה פרקים אל תוך הסדרה, נקודת המבט השלטת בה היא לא זאת של נערים ונערות יפי בלורית המנסים להציל את האנושות מפני פלישה ושיעבוד בעזרת רובוטי ענק, אלא זאת של חבורת בני טיפש-עשרה מפוחדים ואובדי עצות המנסים בסך הכל לשרוד במציאות המחרידה שמתחילה להתהוות סביבם, וזו של אג'י, המתייצב לצד האנושות ומנסה לעצור את המלחמה. העובדה שזהו קודם כל סיפור ההישרדות של גיבורי הסדרה, ורק לאחר מכן שלל דברים אחרים, מקלה על הצופה להתחבר לדמויות, למאבקן ולאירועים העצמתיים המתרחשים סביבם.

מעט מוקדם להגיד כיצד יתפתח מאבקם של תלמידי "אגודת החלל" וזה של אג'י, ואיך אלו עתידים להשתלב במלחמה בין האנושות לבין הפולשים המסתוריים, המסתמנת באופק – מה שבטוח הוא שכל התפתחות שלא תבוא ניצבת על בסיס איתן, הנבנה עד כה, בששת הפרקים הראשונים. הדגש על קרבות המכ'ה בסדרה עתיד רק לגדול, עם הכיוון אליו מתפתחים האירועים, אבל חוזקה האמיתי לא נח שם ואל לה להחליש את ההתרכזות בסיפורם של גיבורי הסדרה, והצגת ההתרחשויות דרך עיניהם, אחרת הייחודיות, הנגישות והעניין שבה עלולים להעלם באותה המהירות בה הופיעו – בסופו של דבר זאת תהיה שאלה של שימור האיזון העדין שנוצר בסדרה, בין הסיפור האנושי לבין האופן בו הוא מסופר.

נ.ב: כולי תקווה שאצליח לכתוב עוד מספר ביקורות ורשמים ראשוניים בזמן הקרוב, אחרי כל הזמן הזה.

תגיות:

לפני מספר ימים התפרסמה במגזין Gundam Ace היפני ידיעה רשמית על כך שניתן "אור ירוק" לעיבודה של Gundam Unicorn לסדרת אנימה כבר בעונת שידורי החורף הקרובה. מדובר בעיבוד לנובלה פרי עטו של הרוטושי פוקוי (Harutoshi Fukui) המתרחשת בשנת 0096, ביקום המקורי של גנדאם, ומהווה חולייה משמעותית נוספת בסיפורו של יקום ה-Universal Century. את תפקיד הבמאי ימלא פורוהשי קאזוהירו (Furuhashi Kazuhiro). טרם פורסם באיזה פורמט תצא הסדרה – סדרת OVA או סדרת טלוויזיה – אם כי, בהתחשב בנסיבות, לא יהיה בלתי הגיוני להניח כי זו תהיה סדרת OVA.


טעימה מהאתר הרשמי שנפתח לפרויקט

אין ספק שיהיה קשה לעבד את עיצוב המכה המקורי של הג'ימה קטוקי (Hajime Katoki), באופן הנאמן למקור, גם במגבלות התקציב והזמן הרופפות יותר של פורמט ה-OVA, כך שבנסיבות של סדרה בת עשרות פרקים, היוצאת על בסיס שבועי, הדבר נראה בלתי סביר בעליל. חשובה מכך היא העובדה ש-Unicorn היא יצירה טיפוסית ליקום המקורי של גנדאם, ה-UC, כך שקשה יהיה להוציא מחומר המקור בישוננים אמוציונליים, הרבה רובוטים מנצנצים ומשרי עוצמה, וקרבות מלאי פירוטכניקה ותו לא, אלא אם כן מישהו מתכנן לשכתב את היצירה באופן משמעותי. מה שאומר שמעריצי גנדאם חדשים רבים יתקשו לעכל אותה, ובלעדיהם אין סיכוי אמיתי לכך שהסדרה תצליח כלכלית.

עיבוד של Unicorn נראה אולי במבט ראשון כמו ירייה באפלה, אבל זאת ככל הנראה ההחלטה המתבקשת אם מישהו רוצה לראות בימינו אנו סדרת גנדאם הממוקמת ביקום ה-Universal Century. כפי שכבר נאמר ע"י רבים וטובים, לא קיים כיום הרצון או היכולת, בקרב ההנהלה הבכירה של Sunrise ובקרב יוצרים צעירים יותר, ליצור סיפור חדש ביקום המקורי של גנדאם ושזה יהיה נאמן לסביבה שאל תוכה הוא נוצר, חף מהשינויים שעבר המותג בעשור האחרון וכתוב עבור צופה שונה באופן מהותי מהצופה הטיפוסי שמאכלס את בסיס המעריצים החדש של המותג. מצד שני, ייתכן ו-Unicorn יהפוך לרגע המכונן, בו מעריצי גנדאם ותיקים ומעריצי גנדאם חדשים יוכלו למצוא סוף כל סוף שפה משותפת. בתקווה, הסצנות המאוירות בסרטון פרסום\קדימון הנ"ל, אשר פורסם לפני חודשיים ומהווה בעצם גרסה מעודכנת של סרטון ישן יותר, מהוות טעימה למה שמצפה לנו בעוד כחצי שנה.

תגיות: ,

SDC Southren Cross Logo

מספר פרקים: 23
סטודיו: Tatsunoko Pro
תאריך שידור: מ-15.04.1984 ועד 30.09.1984

הצלב הדרומי מתרחשת אי שם בעתיד, בו האנושות הספיקה להתפשט ברחבי גלקסיית שביל החלב והחלה מיישבת כוכבי לכת. אחד מאותם כוכבים הוא גלורי – בית למושבה צעירה ומשגשגת הנמצאת הרחק ממרכז ההתרחשויות. הסדרה עוקבת אחר ג'אנה פרנסיקס (Jeanne Francaix), קצינה צעירה, שובבה וחסרת דאגות בצבא המושבה, ויחידת השריון תחת פיקודה המורכבת משלל דמויות בעיתיות ולא ממושמעות. חייהם הנינוחים משתנים מקצה לקצה כשיום בהיר אחד צי חלליות מסתורי מופיע בשמי הכוכב ומתחיל לתקוף את המושבה. חסרי ניסיון, הם נזרקים למציאות האכזרית של מלחמת חורמה.

הסדרה ללא ספק מנסה להציג את עצמה כדרמת מלחמה למהדרין, ולפחות על פני השטח גם נראה שיש לה את כל האלמנטים הנחוצים לשם כך. את כולם כך מתברר, חוץ מהמרכיב החשוב ביותר – היכולת לשלב את הכול לכדי יצירה אחידה ושלמה שהיא יותר מסך חלקיה. כן, הסדרה מכילה הצגה של מוות ודילמות מוסריות אבל נראה שזה נעשה מתוך הכרח ולא מתוך רצון לעסוק בנושאים הללו, ומכאן היחס השולי שהם מקבלים לכל אורכה. כן, הסדרה מציגה מגוון של אישיויות מעניינות, אבל הן לא מפותחות כלל לאורכה וכתוצאה מכך הפאן האנושי הכול כך חשוב, פשוט אינו קיים. כן, הסדרה מכילה לא מעט סצנות קרב אבל הן מרגישות מנותקות לחלוטין מההתרחשויות היום-יומיות המוצגות בסדרה, חלקית בגלל הדמויות וחלקית בגלל בחירה מפוקפקת של כיווני עלילה.

אפילו אם נשים לרגע בצד את חוסר הלכידות המבנית של הסדרה, צצה לה בעיה אחרת, אך לא פחות חמורה – חורי עלילה. אפילו שהעלילה אינה מפגינה תחכום או עומק ראויים לציון, מה שיכל אולי להקשות על סגירת כל הקצוות, לא מתקבלות תשובות על שאלות עקרוניות ולתהיות עקרוניות פחות. לרגע אפילו מפתה לחשוב שהשניים או שלושה פרקים שחסרים כדי להשלים את כל חלקי הפאזל אבדו איפשהו, אבל הם קיימים – הסוף הפתוח והלא מספק של פרק עשרים ושלוש הוא כל מה שהצופה זוכה לו בסופו של דבר.

קשה להגיד על רמת ההפקה של הסדרה משהו מעבר לכך שהיא סבירה. אומנם רמת האנימציה מרשימה יחסית לתקופת שידור הסדרה, והיא נשארת פחות או יותר אחידה לאורך הסדרה, אבל המחזור האינטנסיבי של קטעי אנימציה בסצנות הקרב – שמהוות חלק לא מבוטל מהסדרה – פשוט זועק לשמיים. העובדה שנראה והפסקול מורכב משלוש-ארבע מנגינות החוזרות על עצמן בסצנות נבחרות לאורך הסדרה, מתחילה לצרום כבר אחרי כמה פרקים. התרגיל הזה עבד במקרה של Berserk רק משום שהיה מדובר ביצירות יוצאות דופן באיכותן, כשבמקרה הנוכחי הן "נחמדות" לכל היותר. לפחות שיר הפתיחה הקיצבי הרגיש במקום ולא הצליח להמאס מהר מדי.

אם אפשר לתאר את הסדרה במילה אחת היא ללא ספק תהיה – "חפיפניקיות". חומר הגלם שהוצג בתחילתה ללא ספק טמן בחיכו שלל הזדמנויות מעניינות, אבל הביצוע לכל אורך הסדרה הקרין חוסר בשלות, מיקוד, השקעה – או שילוב כלשהו של השלושה. כנראה שהדרך היחידה בה באמת תיזכר הצלב הדרומי, היא בכך שגרסה ערוכה שלה מהווה את חלקה השני של סאגת Robotech המפורסמת ומעוררת המחלוקת, וחבל שכך.

ציון סופי : 6/10

מתנגן ברקע: "DAYBREAK'S BELL" של L'Arc~en~Ciel

נ.ב: מספר תצלומי מסך יתווספו בהמשך~

תגיות:

Soukou no Strain

מספר פרקים: 13
סטודיו: Studio Fantasia
תאריך שידור: מ-02.11.2006 ועד 15.02.2007

סטריין מתרחשת בעתיד הרחוק, בו האנושות הספיקה כבר להתפזר ברחבי היקום בעזרת טכנולוגיה למסע במהירות האור. במיטב המסורת האנושית, שתי מעצמות-על מנהלות כבר זמן רב מלחמת חורמה אחת בשנייה. ה-Union עושה שימוש בסטריין (Strain), מכה (Mecha) מאוישת, בעוד שה-Deague עושה שימוש בטרמור (Tremor), רובוט עם אינטיליגנציה מלאכותית. העלילה עוקבת אחרי שרה (Sara Werec) המתלמדת לתפקיד טייסת סטריין, המגלה בערב סיום לימודיה שאחיה הגדול והאהוב, טייס סטריין מפורסם, ערק לשורותיו של ה-Deague. כשעולמה חרב עליה, היא מחליטה לפגוש אותו שוב ולגלות את פשר השינוי הקיצוני שחל בו, לא משנה המחיר שתאלץ לשלם.

כידוע, עלילה והדמויות החיות בה, היא מה שמבדיל בין יצירת מופת מד"בית לבין עוד סיפור נשכח, מלא פעולה בתפאורה עתידנית. כאן סטריין מצליחה להפתיע מאוד לטובה. היא מצליחה לשמור על איזון טוב בין אמינות לבין נגישות לצופים מזדמנים. יש עיסוק בטכנולוגיה, אבל זה אף פעם לא הפוך לטכני מדי. המציאות בשדה קרב מוצגת בצורה אמינה, אך היא אף פעם לא הופכת לקודרת או רצינית מדי. אבל לא הכול ורוד כמו שזה נראה בתחילה. נדמה שבנקודה מסוימת צוות הכותבים נבהל מיכולתו שלו ליצור סדרה רצינית, והתחיל להוסיף קטעי פאנסרביס (Fanservice) והומור אקראיים במה שנראה כמו ניסיון נואש למשוך צופים נוספים. במציאות, התוצאה היחידה של הניסיון הזה הייתה פגיעה באווירה שהסדרה ניסתה ליצור ובזבוז של זמן מסך יקר ערך. זמן שיכל לשמש כדי לטפל בבעיה האחרת שממנה סובלת הסדרה – חוסר התעמקות בדמויות משניות מסוימות ובעולם הסובב. הסכסוך בין ה-Deague וה-Union למשל, לא זוכה להתייחסות מספקת.
על אף הבעיות הללו, העלילה והדמויות לא מפסיקות לעניין, לרגש ולהרשים, מה שמצביע יותר מכל על חוסנה ואיכותה.

במחלקת ההפקה, הסדרה מצליחה להרשים הרבה פחות, אם כי היא גם לא סובלת מבעיות ספציפיות. לוקח זמן להתרגל לעיצוב הדמויות הפשוט והלא מתיימר, אבל לאחר מספר פרקים הוא מתחיל להרגיש מתאים באמת לסדרת מד"ב רצינית. כשמדובר באיכות האנימציה, הרגילה וה-CGI, סטודיו פנטסיאה עשה טוב כשבחר לא להשלות את עצמו, והתאמץ לשמור על רמה אחידה וגבוהה ככל האפשר של אנימציה לכל אורך הסדרה, אפילו אם זה אומר שהצופה לא זוכה לראות רמת אנימציה מדהימה באמת. התוצאה אולי לא מענגת את העין על הרגע הראשון של הסדרה, אבל היא גם לא מאכזבת עד לרגע האחרון שלה. במקום זאת היא מתחבבת על הצופה לאט ובנחישות, מספקת נחת רוח שמאפשר להתרכז במתרחש בפרק ולא באיכות האנימציה שלו. דווקא הפסקול סובל באמת מחוסר ייחודיות גמור, מה שיכול לעיתים לגרום לצופה להרגיש שהוא לא קיים בכלל. אפילו שירי הפתיח והסיום לא מצליחים למשוך את הצופה. זה לא שהם רעים במיוחד או טובים במיוחד – הם פשוט בינוניים ולא מעניינים.

סטריין היא חבילה מעורבת. מצד אחד – עלילה ודמויות עשויות היטב, אנימציה אחידה ועיצוב דמויות פשוט ונעים. מצד שני – פסקול לא מרגש והיסחי דעת בזבזניים בדמות קטעים שפוגעים באווירה הכללית ובעומק העלילתי. אבל בשורה התחתונה עדיין מדובר באחת מסדרות המד"ב והמכה הטובות שנראו בתקופה האחרונה. רק צריך לקחת את הצפייה בה עם קמצוץ מלח, להנמיך את הציפיות הראשוניות ולהיות מעט סלחני. הסדרה שווה את זה.

מתנגן ברקע: "Hymn to Her" של The Pretenders

תגיות:

אם יש משהו רע יותר מסדרות שמתגלות כגרועות, אלו סדרות שמפתות את הצופה בעזרת הבטחה כזאת או אחרת, ואז לפתע בחצי הדרך הן משילות את עורן ומשאירות את הצופה מרגיש מרומה ומנוצל. כך בדיוק אני מרגיש ברגעים אלו.

סטריין מתרחשת בעתיד הרחוק, בו האנושות הספיקה כבר להתפזר ברחבי היקום בעזרת טכנולוגיה למסע במהירות האור. במיטב המסורת האנושית, שתי מעצמות-על מנהלות כבר זמן רב מלחמת חורמה אחת בשנייה. העלילה עוקבת אחרי שרה (Sara Werec) המתלמדת להיות טייסת סטריין (Strain – המכ'ה שבתמונה) עבור ה-Union, אשר מגלה בערב סיום לימודיה שאחיה הגדול, טייס סטריין גם הוא, ערק לשורותיו של ה-Deague. היא מחליטה לפגוש אותו שוב ולגלות את פשר השינוי הקיצוני שחל בו, לא משנה המחיר שתאלץ לשלם.

הסדרה לא התברכה במפרט התחלתי מרהיב. היא לא זוכה לקידום שיווקי של ממש, לא לצוות הפקה או סאייו (Seiyu) ידועים וצניעות תקציבה זועקת מבין השורות. ובכל זאת היא הצליחה בתחילה לשבות אותי בקסמה עם עלילה מפוקחת, פיתוח דמויות מעניין ורמת אנימציה אחידה (אפילו אם לא מרשימה). תשעה פרקים אל תוך הסדרה אני לא יכול להפתר מההרגשה שמשהו עקרוני ממש השתבש בדרך. אם לא הייתי יודע טוב מזה, הייתי מנחש שלאחר הפרק הראשון הסטודיו הפנים את ההשלכות של יצירת סדרת אנימה מד"ב בוגרת ורצינית, והחליט בניסיון נואש להוסיף פאנסרביס (Fanservice) והומור ילדותי אל תוך התערובת, בתקווה להרחיב את קהל הצופים של הסדרה. הפרק השביעי מסכם יותר מכל את האפקט ההרסני שניכר בסדרה כתוצאה מההחלטה הזאת.
לא רק שהעניין פגע באווירה שהסדרה ניסתה ליצור, הוא גם בזבז כמות בלתי מבוטלת של זמן והשאיר את הסדרה עם קווי עלילה שספק אם יסגרו כמו שצריך, ועם רקע עלילתי שלא זכה ליחס המתאים להם.

יאמר לזכותם של הכותבים שהעלילה והדמויות מצליחים לרוב להתגבר על נקודות החושך הללו, ולגרור את הכל קדימה כמה שניתן. זה רק מראה מה היה ניתן לעשות אם רק היו מוותרים על פלירטוט עם קהל שמלכתחילה לא התעניין בסדרה.

עם ארבעה פרקים והרבה דברים להשלים, קשה לי לראות איך סטודיו פנטסיאה (Studio Fantasia) יצליח לחלץ את הסדרה. אני אחזיק אצבעות בכל זאת, בתקווה שלא אצטרך לזכור את הסדרה כסדרה בינונית וכהזדמנות פז שהתפספסה בגלל שטויות.

מתנגן ברקע: "Born on A Black Monday" של Black 47

תגיות: