בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

אחד הדברים המעניינים יותר ב-Anime News Network, בעל הנטייה הברורה לכיוונה של קהילת האנימה ומנגה האמריקאית, היא רצועת קומיקס שבועית המתפרסמת באתר, תחת השם Anime News Nina. היא מציע מבט תמציתי ומבדר על הנושאים המעסיקים את מעריצי האנימה מעבר לאוקיאנוס, מבט שיכול ללמד אותנו על הדברים הרבים שיש לנו במשותף עם הקהילה הרחוקה והענקית ההיא, ועל מה שמייחד אותנו מהם, מה שתפס את תשומת ליבי היה הקומיקס הלפני אחרון, שפורסם ב-22 באפריל, ואשר עוסק בסוגיה כאובה במיוחד אצל קהילות מעריצים רבות. כפי שאפשר לנחש בקלות מהקומיקס, מדובר בסוגיית התפיסה של רבים על כך שיש להם לגיטימציה להתנהג באופן מסוים, אפשר פסול בחברה "רגילה", בגלל שמעריצי אנימה נמצאים באזור הדמדומים, או משהו. זאת גם הייתה אחת הנקודות המרכזיות לדיון בפאנל פאנדום יאוי (Yaoi), שהתקיים בכנס הארוקון 2009, בו לקחתי חלק כחבר פאנל.

יהיה צדקני ומיותר להתעלם מכך שתחום תרבות האוטקו מושך אליו לעיתים קרובות לא רק את מי שניתן לכנות "חברים תקינים בחברה". הטוטאליות של התחביב הזה מושכת אליה רבים המחפשים מפלט בסביבה הסובלנית למוזרויות ולניואנסים אישיים. ניתן יהיה לפשט ולהגיד כי אלו אותם אנשים אשר מתעסקים בתחביב בגלל הפן החברתי שלו ולא בגלל עניין אמיתי בתחום עצמו – ניקח מהם את צורך במפלט, אם דרך כניסה למסגרת נוקשה שמחייבת אותם להשתנות, דוגמת הצבא, או תחילתם של חיים עצמאיים, והם יאבדו עניין באנימה, מנגה ובכל התחומים הסובבים. אין בכך שום דבר רע, אחרי הכל הם חופשיים להתעניין במה שיבחרו מהסיבות שיתאימו להם. הבעיה מתחילה כאשר הסובלנות המרשימה של רבים מחברי קהילת האנימה ומנגה מועמדת למבחן, ע"י מי מאותם יקירים המחליט כי אין הבדל בין סובלנות לבין מתירנות. ה-Yaoi Paddle, שהפך לכלי מטיל אימה בקהילת האנימה ומנגה האמריקאית בשנים האחרונות, הוא רק דוגמא צורמת אחת לכך, המסכמת בתוכה את כל הבעייתיות הטמונה בתופעת הפאנסלאטס (Fanslut) – החלק הארי של הבעיה.

אומנם התמזל מזלם של רבים בקהילת האנימה ומנגה הישראלית, ולא נראה כי "משוטי היאוי" הולכים להגיע לארץ בזמן הקרוב, אבל ניתן למצוא לא מעט ביטויים אחרים לגישה הנרקיסיסטית הזאת במפגשים וכנסים השונים המתקיימים לאורך השנה. אנשים ספק מחבקים, ספק מתקלים אנשים אקראיים, ללא רשותם, נערות המציקות לנערים מסויימים כדי שאלו יתפשטו חלקית, או יתנשקו עם בן אחר. ישנן עוד מספיק דוגמאות, קלות כחמורות – כולן מהוות סוג של אלימות, פלישה למרחב האישי של אדם וחוסר התחשבות כללי בדעת ה"קורבן". משום מה, טשטוש הנורמות "הגבוהות" יותר בקהילה הסובבת את תרבות האוטקו, גורם לאנשים מסוימים להסיק כי גם נורמות בסיסיות הרבה יותר נפלו תחת הגרזן. הקשר בין ההתנהגות הזאת לבין משהו בתרבות האוטקו, על חלקיה ההזויים יותר ומוכרים פחות? מקרי בהחלט.

בעיה נוספת היא העובדה שהסוגיה הזאת היא לא רק עניין פנים קהילתי, היא משפיעה ישירות גם על האופן הלא מחמיא שבו מעריץ אנימה ממוצע מצטייר בעיני רוחו של הציבור הכללי – אך בניגוד לסיבות אחרות האחראיות לתפיסה המעוותת הזאת, הסיבה הזאת היא לגמרי באחריות הישירה של הקהילה. איך ניתן לומר בפנים ישרות כי התעניינות באנימה, מנגה ובדברים הסובבים את התרבות היפנית הפופולארית היא ככל תחביב, ואדם המתעניין בנושא הוא ככל אדם, כאשר בקרב קהילת המעריצים קיימים אנשים הדוגלים במתירנות על חשבונם של אחרים וכשהסטאטוס-קוו מאפשר התנהגות אלימה שכזאת?

לאור כך, לא מפתיע כי בדיוק כמו גיבור רצועת הקומיקס הזו, לא מעטים האנשים, וביניהם גם עבדכם הנאמן, המתקשים לדבר בתמימות דעים על קיומה של קהילת מעריצי אנימה ומנגה בישראל, לאחר שחווה בדרך זו או אחרת תקריות דוגמת אלו שהוזכרו – אם לדייק, הם מתקשים להרגיש עצמם חלק ממשי ופעיל בהקהילה הקיימת כיום, אשר אינה קמה ומוקיעה מקרבה הלך מחשבה שכזה ובה התנהגות כזאת נפוצה כל כך. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, הרי שלא מדובר כאן ב"אליטת אוטקו" היוצאת במתקפה יומרנית נגד הרוב השפוי, ממגדל השן שלה. זאת לא שאלה של רצינות העניין של אדם בתחביב, או אילו סדרות הוא אוהב – זאת שאלה של שבירות מוסכמות בסיסיות ומה צריך להיעשות בנושא. בפעם האחרונה שבדקתי, המכנה המשותף שלנו היה אנימה, מנגה ותרבות האוטקו – לא התנהגות בהמית על חשבונם של אחרים. אולי הגיע הזמן להזכיר זאת לאנשים.

תגיות: