בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

כפי שחדי ההבחנה כבר בוודאי הסיקו, הפוסט הזה מתפרסם כבר מחוץ לגבולות יפן, קצת אחרי שהתאוששתי מטיסה ארוכה במיוחד, כך שנראה כי הטיוטות המדוברות על אקיהברה ושאר מקומות תתפרסמנה כרטרוספקטיבה משויפת יותר ולא כרשמים בזמן אמת. בינתיים, עד שאתפנה לשייפן, את החלל הריק ימלא עוד פוסט ניחומים – תמונות והערות על השלל מסבב קניות השני והאחרון בחנויות האנימה והאוטקו של אקיהברה. אומנם הזדמן לי לבקר מאוחר יותר גם בנאקנו (Nakano), אך בדומה לדרך הנערה (Otome dorii), לא מצאתי שם משהו שהצליח לתפוס מספיק את תשומת ליבי.

האפשרות שאקנה קונסולת PSP משומשת באקיבה עלתה באופן כמעט טבעי הרבה לפני שרגלי דרכה ביפן. המימוש של הקניית הזאת לעומת זאת, היה קצת מורכב יותר, דווקא בגלל הכמות האדירה של חנויות שונות משונות שמכרו יחידות משומשות. גם עם קניות ההשלמה של מארז, מגן מסך וכרטיס זיכרון, המחיר הסופי של הקונסולה עדיין יצא מגוחך בסטנדרטים ישראליים. בניגוד לצמד הקודם של משחקי הגנדאם ל-PS2, זו לא הייתה קניית דחף – Giren no Yabou הוא משחק אסטרטגיה מפורסם, בחוגים הרציניים יותר של מעריצי מכ'ה (Mecha) בכלל וגנדאם בפרט. כנגזרת מכך, קיים תרגום מפורט לשפה האנגלית של תפריטי המשחק וסביב המשחק עצמו קהילת שחקנים ומעריצים בינלאומית שתמיד שמחה לעזור.

נדמה שהנטייה הבלתי צפויה לכיוון קניית דברים הקשורים ב-Type-Moon הגיעה לקרשנדו עם הקנייה הזו של Tsuki-Bako – מארז קשה להשגה שמכיל את Tsukihime, ה-Plus-Disc של המשחק ו-Kagetsu Tohya. בהתחשב בכך שמדובר בפריט השני היקר ביותר שקניתי בטיול אחרי ה-PSP, אני מוצא מעט נחמה בכך שמדובר בנובלות ויזואליות קלאסיות וכי כל הדברים הכלולים במארז תורגמו לאנגלית. כמה ימים לפני השיא הזה שמתי את ידי על הנספח לשלל הצנוע המוצג כאן – Fate/hollow Ataraxia, במארז המיוחד והגדול במיוחד הכולל קלפי טארוט, שהצלחתי למצוא בדן דן. כך שבעצם השגתי את כל הנובלות הויזואליות של Type-Moon, ועכשיו נשאר רק לפנות כמה חודשים טובים מחיי.

העיסוק הפעיל והמגוון במשחקי וידאו ישנים – תחילת העשור ואחורה – והקונסולות שלהם, המוזן באופן הדדי ע"י חנויות ייעודיות לנושא, היה אולי הגילוי המפתיע של הביקורים באקיבה ובמידה מועטה יותר גם בדן דן (Den Den City). יש משהו מרתק ומפליא בכך שאתה יכול להיכנס לאחת מהחנויות הללו, להסתובב בהן כמה דקות, ולצאת עם קונסולת Super Famicom משומשת וכמה משחקים שכל אחד מהם הוא פיסת היסטוריה בפני עצמו. זה אולי הפריט הכי פחות שימושי שקניתי, אך אם כבר צריך מזכרת לתגלית הזו, אם כבר פיסת היסטוריה, אז למה לא משהו סמלי כמו Final Fantasy הראשון ל-Famicom, באריזה המקורית?

ובכן, מדובר בשלל צנוע שמסכם מסע קניות שאפשר לסכם באופן כללי כצנוע, בהתחשב בנסיבות. מתברר שיש מעלה טובה בכך שאיני מתעניין בפיגרים ובכך שמחירי הדיסקים השונים ביפן גבוה באופן מעט מגוחך כשמדובר באנימה, אחרת הארנק שלי היה מתאבד עוד בחצי הדרך. מצד שני, הצניעות הזאת מתעתעת – כל נובלה ויזואלית בערמה, קטנה ולא מרשימה ככל שתהיה, מסתירה בחיכה עשרות שעות התעסקות, כמו גם הרכבת מודול הגאנפלה והנובלות הקלות שדורשות לימוד אינטנסיבי של יפנית.

נ.ב: מישהו מתנדב לתרום ארון או מדף קיר? לפתע התברר לי שאין איפה לשים את כל השלל הזה בחדר.

אני יודע שהבטחתי לכתוב, אבל מתברר שיש הרבה יותר מה לעשות ביפן משחשבתי בתחילה – יהיה זה קשור לתרבות האוטקו או לא. זה לא אומר כמובן שלא כתבתי מספר טיוטות שתתפרסנה בתקווה בימים הקרובים, בעודי כאן, עדיין חווה את המוזרות של יפן. בינתיים אפשר להעביר את הזמן בבהייה בחופן תמונות של השלל שצברתי עד עכשיו באקיהברה (Akihabara), עם סיום הסבב הראשון בטוקיו (הפוסט נכתב מאוסקה). בינתיים הספקתי כבר לבקר בדן דן (Den Den City) ולקנות עוד מספר דברים, אבל זה יישמר למועד מאוחר יותר.

הדו'גינשי הללו הם אולי החלק המפתיע של מסע הקניות שלי עד כה. בין חוסר הידע של השפה לבין הספקות שלי בכל הנוגע לסבירות למצוא דברים שהם לא פורנוגראפיים ואשר יעניינו אותי, הצלחתי לנכס כבר שבע חוברות והיד עוד נטויה, אם כי לא יותר מדי. מה גם שמחירי היד שנייה שלהם ממש לא עוזרת לי להימנע מלקנות אותם.

נובלות ויזואליות כיכבו בראש סדר העדיפויות כבר בשלב מוקדם יחסית בחשיבה על מה צריך לקנות אם כבר מגיעים ליפן. את חלקן, כפי שאפשר לראות, בינתיים הצלחתי להשיג שלוש – כולן חוץ מאחת תורגמו לאנגלית ע"י מעריצים – בעוד שהשגת השאר התגלתה כמשימה מורכבת מחשבתי, בהתחשב בותק שלהם ובמחזור ההדפסה הנמוכים של משחקים כאלה (קרי, זה יקר). המנגה ונובלות היו כבר קניית דחף, עם מעט סמליות – לרצון האדיר שהתעורר בי ללמוד יפנית באופן רציני כשאחזור לארץ. המבחר והמחירים פשוט מגוחכים מדי.

אפשר להגיד שצמד משחקי ה-PS2 הללו היו גם הם קניית דחף במקום מסוים, אבל לפחות הן נקנו בדוכן בשוק פשפשים שהתקיים ברחוב צדדי באקיבה ביום ראשון, בכ-40 ₪. מדובר בצמד משחקי גנדאם לא רעים שלא ראו אור באנגלית, ובתקווה הם ישמשו כעוד גורם שידחוף אותי קדימה בלימוד השפה היפנית בבוא העת.

אחרונים חביבים הם צמד הגאשאפונים (Gashapon) שמצאתי בין ביקור בחנות גדולה אחת לאחרת, והם מהווים תחליף מפוקפק לפיגרים של ממש שהחלטתי בינתיים לא לקנות. אני פשוט לא איש של פיגרים, אלא אם כן מדובר בגאנפלה (Gunpla) שהרכבתי בעצמי או במשהו שבאמת ובתמים יתפוס את תשומת הלב.

סך הכול במדובר בשלל צנוע מכל הבחינות, אך כל מי שהתחיל לדאוג, אל חשש – ברגעים אלו ממש דן דן נמצאת במרחק הליכה מן האכסניה בה אני שוהה ואני מתכנן לבקר שם לפחות עוד פעם אחת. מעבר לכך, בימים האחרונים של הטיול מצפה לי גם סבב נוסף באקיהברה, בתקווה למצוא כמה דברים נוספים מרשימת המכולת שהוכנה מבעוד מועד.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לראות משהו מפתיע.
נ.נ.ב: אני מודע לעובדה שהטקסט מעט גס ביחס למקובל כאן, אבל בשביל לשייף אותו צריך זמן שאין לי – עדיף זה מכלום, הלא כן?