בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

כפי שחדי ההבחנה כבר בוודאי הסיקו, הפוסט הזה מתפרסם כבר מחוץ לגבולות יפן, קצת אחרי שהתאוששתי מטיסה ארוכה במיוחד, כך שנראה כי הטיוטות המדוברות על אקיהברה ושאר מקומות תתפרסמנה כרטרוספקטיבה משויפת יותר ולא כרשמים בזמן אמת. בינתיים, עד שאתפנה לשייפן, את החלל הריק ימלא עוד פוסט ניחומים – תמונות והערות על השלל מסבב קניות השני והאחרון בחנויות האנימה והאוטקו של אקיהברה. אומנם הזדמן לי לבקר מאוחר יותר גם בנאקנו (Nakano), אך בדומה לדרך הנערה (Otome dorii), לא מצאתי שם משהו שהצליח לתפוס מספיק את תשומת ליבי.

האפשרות שאקנה קונסולת PSP משומשת באקיבה עלתה באופן כמעט טבעי הרבה לפני שרגלי דרכה ביפן. המימוש של הקניית הזאת לעומת זאת, היה קצת מורכב יותר, דווקא בגלל הכמות האדירה של חנויות שונות משונות שמכרו יחידות משומשות. גם עם קניות ההשלמה של מארז, מגן מסך וכרטיס זיכרון, המחיר הסופי של הקונסולה עדיין יצא מגוחך בסטנדרטים ישראליים. בניגוד לצמד הקודם של משחקי הגנדאם ל-PS2, זו לא הייתה קניית דחף – Giren no Yabou הוא משחק אסטרטגיה מפורסם, בחוגים הרציניים יותר של מעריצי מכ'ה (Mecha) בכלל וגנדאם בפרט. כנגזרת מכך, קיים תרגום מפורט לשפה האנגלית של תפריטי המשחק וסביב המשחק עצמו קהילת שחקנים ומעריצים בינלאומית שתמיד שמחה לעזור.

נדמה שהנטייה הבלתי צפויה לכיוון קניית דברים הקשורים ב-Type-Moon הגיעה לקרשנדו עם הקנייה הזו של Tsuki-Bako – מארז קשה להשגה שמכיל את Tsukihime, ה-Plus-Disc של המשחק ו-Kagetsu Tohya. בהתחשב בכך שמדובר בפריט השני היקר ביותר שקניתי בטיול אחרי ה-PSP, אני מוצא מעט נחמה בכך שמדובר בנובלות ויזואליות קלאסיות וכי כל הדברים הכלולים במארז תורגמו לאנגלית. כמה ימים לפני השיא הזה שמתי את ידי על הנספח לשלל הצנוע המוצג כאן – Fate/hollow Ataraxia, במארז המיוחד והגדול במיוחד הכולל קלפי טארוט, שהצלחתי למצוא בדן דן. כך שבעצם השגתי את כל הנובלות הויזואליות של Type-Moon, ועכשיו נשאר רק לפנות כמה חודשים טובים מחיי.

העיסוק הפעיל והמגוון במשחקי וידאו ישנים – תחילת העשור ואחורה – והקונסולות שלהם, המוזן באופן הדדי ע"י חנויות ייעודיות לנושא, היה אולי הגילוי המפתיע של הביקורים באקיבה ובמידה מועטה יותר גם בדן דן (Den Den City). יש משהו מרתק ומפליא בכך שאתה יכול להיכנס לאחת מהחנויות הללו, להסתובב בהן כמה דקות, ולצאת עם קונסולת Super Famicom משומשת וכמה משחקים שכל אחד מהם הוא פיסת היסטוריה בפני עצמו. זה אולי הפריט הכי פחות שימושי שקניתי, אך אם כבר צריך מזכרת לתגלית הזו, אם כבר פיסת היסטוריה, אז למה לא משהו סמלי כמו Final Fantasy הראשון ל-Famicom, באריזה המקורית?

ובכן, מדובר בשלל צנוע שמסכם מסע קניות שאפשר לסכם באופן כללי כצנוע, בהתחשב בנסיבות. מתברר שיש מעלה טובה בכך שאיני מתעניין בפיגרים ובכך שמחירי הדיסקים השונים ביפן גבוה באופן מעט מגוחך כשמדובר באנימה, אחרת הארנק שלי היה מתאבד עוד בחצי הדרך. מצד שני, הצניעות הזאת מתעתעת – כל נובלה ויזואלית בערמה, קטנה ולא מרשימה ככל שתהיה, מסתירה בחיכה עשרות שעות התעסקות, כמו גם הרכבת מודול הגאנפלה והנובלות הקלות שדורשות לימוד אינטנסיבי של יפנית.

נ.ב: מישהו מתנדב לתרום ארון או מדף קיר? לפתע התברר לי שאין איפה לשים את כל השלל הזה בחדר.

לפני שאני מתפנה לכתוב כמה מילים על היום שביליתי ביריד האנימה הבינלאומי של טוקיו, ונראה שיש הרבה על מה לכתוב והרבה תמונות לשתף, צריך תחילה לסכם את סבב הקניות של דן דן (Den Den City), איזור חנויות האוטקו ובמייד קפה (Maid Café) של אוסקה וסביבתה. בניגוד לרושם שאולי נוצר, תודות גם לכך שלא צילמתי את אחד הפריטים הקבור אי שם בארון, דלות ערמת הקניות מצביעה רק על העובדה שמצאתי את רוב מה שחיפשתי בטוקיו ולא שדן דן מגוונת או מעניינת פחות מאקיבה (Akihabara). ביותר ממובן אחד, דווקא ההפך הוא הנכון – אזור דן דן מרגיש הרבה יותר אוטנטי, טבעי ומציאותי יותר מחנויות הענק של אקיבה. זה כנראה קשור גם בעובדה שהאוטקו כאן, בדומה לכלל אוכלוסיית העיר והאזור, פחות פורמאליים ויותר אנושיים מעמיתיהם בטוקיו.

את מודל הגנפלה (Gunpla), הלקוח מ-Gundam Unicorn, מצאתי בחנות הדו-קומתית המוקדשת לגנדאם, אחת החוויות הייחודית של דן דן – בעיקר למעריצי גנדאם. כלים להרכבת גנפלה לעומת זאת (נייר שיוף, סכין ייעודית וכו') לא הצלחתי להשיג, משום שהגעתי בדיוק יום לפני חידוש כלל מלאי החנות. את הדיסק האחרון של Umineko, אשר מכיל את חלקים חמש ושש, החלטתי לקנות באופן ספונטני בעיקר בגלל למחיר שלו, אם כבר יש הזדמנות לקנות עותק במחיר הגיוני – אחרי הכול החלק החמישי תורגם כבר לאנגלית.

היתרון העיקרי של מגזין Newtype בגרסתו היפנית, כמובן מעבר לעובדה שבניגוד לגרסה בשפה האנגלית, זו עדיין חיה ובועטת, הוא התוספות שמצורפות דרך קבע לגיליונות המגזין. במחיר של כ-30 ₪ אפשר לרכוש עותק של גיליון חדש, אליו מצורפים מיני מוצרים שלעיתים יכולים לפצות על חוסר הידע ביפנית של הקונה. במקרה שלי מדובר בגיליון חגיגי, לכבוד 25 שנה למגזין, אשר כלל מחזיק מפתחות רשמי של המגזין וחוברת פוסטרים קטנים שמכילה תריסר פוסטרים ממיני סדרות מפורסמות.

אם כבר רצף קנייה של משחקי נובלה ויזואלית, אז למה לא לנסות את הגיליון החדש של Comptiq, מגזין העוסק בתחום – בעיקר כשהוא מגיע, בדומה ל-Newtype, עם כל מיני תוספות מעניינות וכמה פרקים של כותרי מנגה לא עלומי שם. שתי התוספות שצורפו לגיליון הן לוח שנה של Lucky Star וחוברת מידע מעוצבת העוסקת בפרויקטים האחרונים של Type-Moon, אם זה משחק ה-PSP החדש שלהם או העיבוד הקולנועי למסלול ה- Ultimate Bladeworks של Fate/Stay Night.

אחרונים חביבים הם עוד צמד פריטי Type-Moon – האחד הוא הכרך הראשון בדרמה הקולית של Fate/Zero, שבתקווה יעזור לי לתרגל את הבנת הנשמע ברגע שאגיע לשלב הזה בלימודי היפנית, והשני הוא ספר המציג את מאחורי הקלעים של תהליך העבודה על הנובל של Fate/Zero, אשר כולל הרבה טקסט אך גם לא מעט תמונות.

מעבר לכל אלו קיים לו גם עותק יד-שנייה במצב מעולה של Fate/hollow Ataraxia, שהצלחתי למצוא ממש בדרך נס במחיר נמוך במיוחד, באחת מהחנויות הקטנות, הפנימיות והשקטות יותר של דן דן. הוא לא זכה לככב כאן פשוט משום שהספקתי לקבור אותו עמוק בארון כשחזרתי לטוקיו.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לגלות את משמעות החיים.

10 מרץ
26
מאת Random Otaku

 TAF 2010 – רגע לפני

בעוד מספר שעות, שינוצלו בתקווה לשינה משובחת במיוחד, אמצא את עצמי בדרכי לאחד האירועים המרתקים והבלתי צפויים של הטיול הזה – תערוכת Tokyo International Anime Fair 2010. זו תהיה בוודאי חוויה מוזרה לבקר באירוע כה גדול ורב משתתפים, במיוחד כשהוא מתקיים ביפן, והיא כנראה גם תהיה מרתקת ובלתי צפויה, משום שמדובר בתערוכת אנימה ולא בכנס אנימה, בעיקר לא בכנס אנימה במתכונת המוכרת עד כה בארץ.

זהו קודם כל אירוע בו חברות הקשורות באנימה, כדוגמת אולפני הפקה או חברות הפצה, מציגות את "מוצריהן", מקיימות אירועי שיווק (קרי, מחלקות דברים בחינם) או פרסום ומאפשרות בעצם להתרשם ממה שיש לתעשיית האנימה להציע בתקופה הקרובה. באירוע תהיה גם נוכחות של חברות זרות, אם אלו חברות הפצה מערביות הרוצות לפרסם את עצמן ובכך להשיג עוד זיכיונות הפצה בעתיד או מיני ארגונים, דוגמת נציגות של כנס Anime-Expo, המגיעים לקדם אינטרסים משלהם.

דוגמא לשוני התפיסתי של האירוע אפשר למצוא בכך שקוספליי למשל, אלא אם כן מדובר בחלק מביתן של חברה, אסור על-פי כללי האירוע. שני הימים הראשונים של התערוכה כלל לא פתוחים לקהל הרחב ומוקדשים לעשייה עסקית של החברות ונציגיהן. ההקבלה הטבעית היא כמובן לאירוע ה-E3, תערוכת משחקי הוידאו והמחשב המתקיימת בארה"ב על בסיס שנתי.

הכרטיס דרך אגב, שנרכש מבעוד מועד בסניף Gamers של אקיהברה (Akihabara) במחיר מגוחך של פחות משלושים וחמישה ש"ח (800 ין) הגיע עם תיק צד קטן וורוד, מהסוג שלוקחים למכולת, שאמור לשמש את באי האירוע לאיזו מטרה בלתי ברורה. אולי אוכל להשתמש בו כדי לשאת את כל הדברים הגבריים שאקנה באירוע עצמו.

בתקווה אצליח לצלם ולהתרשם מספיק כדי להצדיק כתיבת איזה פוסט רשמים והגיגים.

אני יודע שהבטחתי לכתוב, אבל מתברר שיש הרבה יותר מה לעשות ביפן משחשבתי בתחילה – יהיה זה קשור לתרבות האוטקו או לא. זה לא אומר כמובן שלא כתבתי מספר טיוטות שתתפרסנה בתקווה בימים הקרובים, בעודי כאן, עדיין חווה את המוזרות של יפן. בינתיים אפשר להעביר את הזמן בבהייה בחופן תמונות של השלל שצברתי עד עכשיו באקיהברה (Akihabara), עם סיום הסבב הראשון בטוקיו (הפוסט נכתב מאוסקה). בינתיים הספקתי כבר לבקר בדן דן (Den Den City) ולקנות עוד מספר דברים, אבל זה יישמר למועד מאוחר יותר.

הדו'גינשי הללו הם אולי החלק המפתיע של מסע הקניות שלי עד כה. בין חוסר הידע של השפה לבין הספקות שלי בכל הנוגע לסבירות למצוא דברים שהם לא פורנוגראפיים ואשר יעניינו אותי, הצלחתי לנכס כבר שבע חוברות והיד עוד נטויה, אם כי לא יותר מדי. מה גם שמחירי היד שנייה שלהם ממש לא עוזרת לי להימנע מלקנות אותם.

נובלות ויזואליות כיכבו בראש סדר העדיפויות כבר בשלב מוקדם יחסית בחשיבה על מה צריך לקנות אם כבר מגיעים ליפן. את חלקן, כפי שאפשר לראות, בינתיים הצלחתי להשיג שלוש – כולן חוץ מאחת תורגמו לאנגלית ע"י מעריצים – בעוד שהשגת השאר התגלתה כמשימה מורכבת מחשבתי, בהתחשב בותק שלהם ובמחזור ההדפסה הנמוכים של משחקים כאלה (קרי, זה יקר). המנגה ונובלות היו כבר קניית דחף, עם מעט סמליות – לרצון האדיר שהתעורר בי ללמוד יפנית באופן רציני כשאחזור לארץ. המבחר והמחירים פשוט מגוחכים מדי.

אפשר להגיד שצמד משחקי ה-PS2 הללו היו גם הם קניית דחף במקום מסוים, אבל לפחות הן נקנו בדוכן בשוק פשפשים שהתקיים ברחוב צדדי באקיבה ביום ראשון, בכ-40 ₪. מדובר בצמד משחקי גנדאם לא רעים שלא ראו אור באנגלית, ובתקווה הם ישמשו כעוד גורם שידחוף אותי קדימה בלימוד השפה היפנית בבוא העת.

אחרונים חביבים הם צמד הגאשאפונים (Gashapon) שמצאתי בין ביקור בחנות גדולה אחת לאחרת, והם מהווים תחליף מפוקפק לפיגרים של ממש שהחלטתי בינתיים לא לקנות. אני פשוט לא איש של פיגרים, אלא אם כן מדובר בגאנפלה (Gunpla) שהרכבתי בעצמי או במשהו שבאמת ובתמים יתפוס את תשומת הלב.

סך הכול במדובר בשלל צנוע מכל הבחינות, אך כל מי שהתחיל לדאוג, אל חשש – ברגעים אלו ממש דן דן נמצאת במרחק הליכה מן האכסניה בה אני שוהה ואני מתכנן לבקר שם לפחות עוד פעם אחת. מעבר לכך, בימים האחרונים של הטיול מצפה לי גם סבב נוסף באקיהברה, בתקווה למצוא כמה דברים נוספים מרשימת המכולת שהוכנה מבעוד מועד.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לראות משהו מפתיע.
נ.נ.ב: אני מודע לעובדה שהטקסט מעט גס ביחס למקובל כאן, אבל בשביל לשייף אותו צריך זמן שאין לי – עדיף זה מכלום, הלא כן?

10 מרץ
02
מאת Random Otaku

 הלכתי ליפן, אחזור עוד חודש

הנה, הגיע לו הרגע המיוחל – נשארו בקושי ארבע שעות עד שאמצא את עצמי על מטלטלי בטרמינל של נתב"ג, מתחיל את מה שמסתמן כטיול הגדול בחיי, עד כה. ארץ השמש העולה – יפן. באופן טבעי, מדובר בהזדמנות מצויינת לא רק לחזור ולכתוב כאן ביתר שאת, אלא גם לעשות זאת ולו לזמן קצוב מנקודת מבט שמזדמנת למעטים מאד בקהילה הישראלית, מתוך ערש תרבות האוטקו היפנית.

בניגוד למשתמע מן הכותרת, זו הזדמנות שאני מתכוון לנצל כמה שזה רק יתאפשר, אם זה ברחובותיה של Akiba, ב-Den-Den Town או במקומות אחרים. זה לא אומר שכבר עכשיו אני יכול להצביע על כמות או סוג הפוסטים שיתפרסמו כאן במהלך החודש הקרוב, אבל הם יגיעו, ככל הנראה מלווים בתמונות ואולי אף בקטעי וידאו קצרים, ובתקווה הם גם יהיו מעניינים.

נ.ב: ההכנות לטיול הן הסיבה לכך שפיספסתי לגמרי את הארוקון 2010, אם מישהו תהה על המה ולמה.