בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.


אני רוצה שאתם תתרומו למדור המנגה של תל-אביב!

לפני מספר ימים הגיע לכדי הבשלה אחד הפרויקטים ה"חוץ-כנסיים" של אמא"י, לאחר יותר מחודשיים של מגעים מאחורי הקלעים בין ועד הארגון לבין הנהלת הספריות העירוניות של תל-אביב, כאשר הוכרז באופן רשמי כי בחודשים הקרובים יוקם מדור מנגה בספרייה העירונית של תל-אביב בבית אריאלה. המדור יוקם, ימומן ויתוחזק מבחינה תוכנית בסיוע והכוונה של הארגון. פרטים נוספים על המדור אמורים להתפרסם בקרוב, ברגע שייסגרו כלל הסוגיות הקשורות לנושא.

נראה כי בעוד כמה חודשים בודדים יתרחש דבר מה מוזר במחוזותינו; תושבי תל-אביב החפצים בכך יוכלו לשאול כרכי מנגה באותה קלות ופשטות בה הם שואלים ספר של רם אורן או של סטיבן קינג. מדובר בצעד מבורך ומשמעותי בדרך לשיפור הסביבה היום-יומית של מעריצים רבים ולביסוס קשר בין התחום לבין הציבור הכללי.

במקביל להכרזה המשמחת, הארגון יצא בקריאה לקהילה לפתוח את ליבה ולתרום כרכי מנגה מיותרים למדור המתהווה. ועד הארגון הקצה לפרויקט סכום מכובד בתקציב שנת 2011, וייתכן כי ישקיע סכום נוסף בהמשך השנה, אך ספק אם הסכום הראשוני הזה יספיק בכדי שביום גזירת הסרט יהיו במדור כמה עשרות כרכים, ממיטב הכותרים ועל מגוון הז'אנרים. כרכים שלא ימצאו את דרכם מכל סיבה שהיא למדור התל-אביבי יועברו למדור המנגה בספריה העירונית של כרמיאל.

את התרומות אפשר יהיה להפקיד בדוכן אמא"י אשר יוקם בכנס פורים הקרוב, הארוקון 2011. מי שרוצה להעביר את התרומה במועד אחר, מוזמן לתאם פגישה אל מול ועד הארגון באזור תל-אביב, גבעתיים ורמת-גן, בנושא הייעודי שנפתח לשם כך בפורום אמא"י, או בדוא"ל הרשמי – doar dot amai@gmail dot com. כל תורם יקבל סיכת אמא"י כשי סמלי, ובמידה ויבחר גם להשאיר את שמו, הוא יירשם בעמוד התורמים באתר שיפתח לטובת הפרויקט, או באתר אמא"י.

העצלנים מבין הקוראים מוזמנים להשאיר פרטי התקשרות בתגובה ואני כבר אדאג שייצרו אתכם קשר.

11 ינו
27
מאת Random Otaku

 כשכל דבר אחר נכשל… noitaminA!

אחת הנקודות המסקרנות שעלו בדיון שנוצר כאן לפני ארבעה חודשים בנוגע למצבה של קהילת מעריצי האנימה הישראלית, התייחסה אל תעשיית האנימציה היפנית במצבה הנוכחי, ולתוצריה, כגורם מרכזי לאיבוד העניין בתחום בקרב מעריצים ותיקים בישראל. למרות שהיא נקברה תחת הררי תתי-הדיונים אחרים, יש ערך בהפניית אור הזרקורים אל הנקודה הזאת, גם אם באיחור ובאופן שונה מהצפוי.

למרות הדחף הטבעי לקטלג אמירות בכל הנוגע להידרדרות רבתי של אנימה בשנתיים-שלוש האחרונות, כגרסה מוכרת של הקינה על "דור הולך ופוחת", כדאי לעצור לרגע ובכל זאת להתעמק במה שנכתב באותיות הקטנות ונאמר בין השורות. אם נשים בצד את הדיון המתבקש על הבדלי תפיסה, טעם ומטרה הצובעים את האופן בו אנו מתייחסים לתוכן אותו אנו צורכים, נוכל להתעמק ברשימת הכותרים אשר הרכיבו את עונות השידורים של השנתיים-שלוש האחרונות, ולהבין מאין מגיעות אמירות שכאלו.

בבחינה שכזאת יהיה קשה לפספס את מגמת הגידול המסתמנת זה זמן רב יחסית בכמות הכותרים החדשים הפונים באופן ברור למכנה המשותף הנמוך ביותר, או שמא לקהל נישה כזה או אחר. מדובר בהחלטה הגיונית מנקודת מבט כלכלית עבור חלקים נרחבים בתעשיית האנימה היפנית השרויים במצב כלכלי לא יציב – הפקת סדרות להן יהיה קהל צרכני "שבוי", לטובת מימון שוטף של הנפשות הפועלות ופרויקטים מאתגרים יותר. עם זאת, גישה זאת מעלה שאלות מטרידות בנוגע למקומו של אנימה כמדיום ערכי (לאו דווקא בהקשר האומנותי), לאור היחס הלא מחמיא הקיים בין מספר הכותרים המופקים, מסוג זה ומהסוג המאתגר יותר, במציאות בה בכל עונת שידורים עולות לאוויר יותר מ-20 סדרות חדשות, ובעיקר לאור התגברות הדליפה של רעיונות "שיווקיים" גם אל תוך הפקות ועבודות בהן זרים לחלוטין, כדוגמת אלמנט ה-moe ב-Sora no Woto.

מדובר במציאות מורכבת ולעיתים אף קשה, שעתידה רק להסתבך עוד יותר עם כניסתו לפעולה של חוק מס' 156 בחודש יולי הקרוב.

אחת מקרני האור החזקות במציאות הישרדותית זו היא רצועת שידורים שבועית קצרה, אשר צריכה להיות נר לרגלי כל מעריץ אנימה ותיק המלין על כך שהוא לא מסוגל עוד למצוא סדרות איכותיות חדשות – noitaminA. הרצועה, שהושקה באמצע 2005, נוצרה מתוך כוונה לתת במה לסדרות אנימה שונות הפונות לקהל יעד רחב ובוגר יותר מהדמוגרפיה השלטת באנימה באופן כללי, של גברים צעירים.


הטארקי מן מציעה מבט שנון, מצחיק, מרגש ומעט מעציב אל חייו של ציבור שלם ולרוב שקוף ביפן.

למרות נתוני הפתיחה שלה – הוקצה לה חצי שעה והיא מוקמה בלילה שבין חמישי לשישי – הרצועה זכתה להצלחה מהירה יחסית מבחינת נתוני החשיפה לה זכתה וכמות הצופים שמשכה. היא התבססה מהר מאד כמקור לסדרות קצרות, איכותיות ומגוונות למדי בנושאיהן – בדיוק מה שנדרש כדי למשוך קהל מזדמן יותר, או מעריצים אשר חיפשו משהו שונה.

דוגמא בולטת להצלחה הראשונית של הרצועה היא Hataraki Man, סדרה אשר דיברה על ואל פלח באוכלוסיה הכמעט ובלתי נראה בהווי הבידורי ביפן; נשות הקריירה ועובדות המשרד "האפורות", וזכתה לנתוני רייטינג גבוהים יחסית לסדרת אנימה (ממוצע של 4.4% ושיא של 5.1%). דוגמא אחרת היא Nodame Cantabile, ששודרה ברצועה מינואר ועד יוני 2007, אשר זכתה להצלחה מסחררת ולהפקה של שתי עונות המשך – אשר שודרו ברצועה גם כן – כמו גם דרמה טלוויזיונית פופולארית.


פארדייס קיס, עמוק בפנים, היא דרמה אנושית חמימה המוגשת על מצע ססגוני ומסוגנן.

פרט להצלחות אלו, סדרות נוספות אשר שודרו ברצועה וזכו לביקורות אוהדות הצליחו לגרוף הישגים מעשיים מסוימים – Paradise Kiss, Honey & Clover ו-Moyashimon הן העיקריות שבהן. הצלחות מתמשכות אלו, בדגש על ההצלחה רחבת ההיקף של Eden of the East, אשר שודרה ברצועה מאפריל 2009 ומאז זכתה לשני סרטי המשך, הביאו את הנהלת Fuji TV להחלטה כי יש לקדם עוד את הרצועה ובאפריל 2010 היא הורחבה לכדי שעה שלמה, והחלו להופיע בה 2 סדרות במקביל בכל רגע נתון. באותו החודש, חברת ההפצה והתרגום האמריקאית FUNimation הכריזה על כך שהגיעה לכדי הסכם עם הנהלת הערוץ, וכי שידורי הרצועה ישודרו בליווי כתוביות באינטרנט כשעה לאחר שהסתיימו ביפן – סימן לכך שסדרות הרצועה תפסו את עניינו של קהל נרחב בקהילת המעריצים האמריקאית.


לא רק שנודמה מספקת הרבה תענוג לאוזניים וללב, היא גם מצליחה לשלב מוזיקה קלאסית וקומיות.

החלק הארי של 23 הסדרות אשר שודרו ברצועה בחמש השנים מאז שנוסדה, זכו להכרה מצד מבקרים ומעריצים כאחד, גם אם הכרה זו לא לוותה בהכרח בהצלחה מסחרית תואמת. נראה שרצף זה לא עתיד להישבר גם בעונת השידורים האחרונה, של חורף 2010, בהתחשב בכך ששתי הסדרות המשודרות ברצועה כחלק מעונת שידורים זאת – Fractale ו-Wandering Son –  זוכות כבר עכשיו לשבחים ומסתמנות כמובילות העונה.

לאור היסטוריה מרשימה כל כך, קל יהיה להמליץ בפה מלא וללא שום הסתייגות לכל מעריץ ישראלי, ובעיקר לאלו אשר איבדו תקווה כי ימצאו משהו איכותי לראות, לכל הפחות לתת הזדמנות לכל סדרה חדשה אשר משודרת במסגרת רצועת השידורים של noitaminA, ואף להשלים את הצפייה בסדרות שכבר שודרו ברצועה בעבר.

כשהמסך מוצף בסדרות על להקות של תלמידות תיכון חסרות נקודה או נשמה, בסדרות המשך לאצ'י תפל ושל סדרות בהן הדמויות מייצגות את מדינות העולם באופן קומי לשם סיפוק הצורך בשיפים (OTP), האלטרנטיבה שמציעה noitaminA היא כמעט בגדר גלגל הצלה בלב סערה; נווה מדבר מרהיב בלב שיממון של בינוניות, רדידות והקרבה של הנרטיב למען המכנה המשותף הנמוך ביותר ונישות פטישיסטיות.

אז בפעם הבאה שאין לכם מה לראות, תפתחו את הערך של הרצועה בויקיפדיה האנגלית, ותבדקו אם ניסיתם כבר לצפות בכל הסדרות המוזכרות בו.

תגיות:
11 ינו
12
מאת Random Otaku

 הצעת חוק מס' 156 ואנחנו

אישורה של הצעת חוק מס' 156, אשר עברה לפני מעט יותר מחודש באסיפה המחוקקת של טוקיו רבתי, עתיד ככל הנראה להפוך לאירוע המכונן של תרבות האוטקו ביפן בעשור של העשור הנוכחי. עם אישורה הורחבה בעצם באופן משמעותי היכולת של הממשל המטרופוליטאני של טוקיו לצנזר ולהגביל את הפצתם של תכני אנימה, מנגה ומשחקים הפוגעים "במוסר הנוער", מבלי שטבע אותה פגיעה נוסח באופן ברור ומפורט. מצד אחד, המשמעות המיידית של החוק אינה קטסטרופלית כפי שהיא משתמעת מלשונו המשפטית, בעיקר לאור סוגיות יישום החקיקה והסתייגויות אשר התקבלו מצד האופוזיציה לחוק, אך מצד שני מדובר בחקיקה המייצרת מציאות מסוכנת בה בעלי אינטרס בממשל יוכלו להוציא לפועל מהלכים אשר יפגעו בתעשיית האנימה והמנגה המוחלשות גם ככה.

מדובר במצב אשר התאפשר בין השאר תודות לחוסר הקשב של התעשייה להלך הרוחות במסדרונות המחוקקים של טוקיו; עם הבסת הצעת החוק הקודמת בנושא ביוני 2010, אשר זכתה לכינוי "חוק הנוער הבדיוני". מקדמיה בבית המחוקקים, בראש מושל טוקיו רבתי אישיארה (Shintaro Ishihara), עברו למסלולי קידום משניים וחשאיים יותר והגיעו לשלב מתקדם עם גרסה מצומצמת של אותו חוק, היא הצעה מס' 156, לפני שמתנגדיו הבחינו במתרחש. התגובה הייתה איטית, באה באיחור מבחינת לוחות הזמנים של ההצבעה והייתה חלשה ולא ממוקדת מספיק. במקום שנציגי התעשייה יפעלו כדי לנטרל את מסע הדיסאינפורמציה של המפלגה הליברל-דמוקרטית, מפלגתו של אישיארה, ובני בריתה, היו אלו מספר מצומצם של פוליטיקאים חסידי חופש הביטוי שניסו להפריך את הרושם המטריד והמוטעה – כאילו המצב כיום כלל לא מפוקח וכי הפריצות הופכת חומר בוטה לנגיש לציבור הכללי ללא שום בקרה.

במחאה על אישור החוק, חברות בולטות בתעשיית האנימה והמנגה היפנית הודיעו כי הן מושכות את ידן מ-Tokyo Anime Fair, יריד מרכזי בו משתתפים השחקנים המרכזיים בתחום, אותו מבקרים עשרות אלפי אנשים כל שנה בו נסגרות עסקאות בעשרות מיליוני דולרים – הממשל של מטרופולין טוקיו ואישיארה העומד בראשו לוקחים חלק מרכזי בהקמת וארגון האירוע מדי שנה. מהלך זה מעמיד בסימן שאלה מהותי את עצם קיום היריד במרץ 2011. במקביל לכך, מספר כותבים ב-2ch דיווחו בימים האחרונים כי במספר מכולות ברחבי טוקיו מגזיני מנגה שונים שמוקמו עד לא מזמן במדור הכללי הועברו למדור המבוגרים בלבד – מדובר אומנם בהתרחשות סמלית ונקודתית לכל היותר אך בו בזמן היא מבשרת רעות לא פחות מההכרזות הדרמטיות סביב TAF.

חצי השנה הקרובה, בה יגובשו המנגנונים והמדיניות המעשית ליישום החוק אשר ייכנס לתוקף החל מחודש יוני הקרוב, עומדת להיות במידה רבה גורלית עבור הרוב המוחלט של התעשייה הרשמית המייצרת את התוכן המהווה את לב תרבות האוטקו היפנית – חברות המפיקות ומפיצות סדרות אנימה, כותרי מנגה ומשחקים מסוגים שונים. אם להשתמש בסופרלטיב, הרי שאנו נמצאים בעיצומם של ימים גורליים של ממש מבחינה קיומית.
אם כי, אי אפשר לקבל את הרושם הזה, או בעצם אפילו חלק פיסה מהמידע הנ"ל, משיטוט במרחביה הוירטואליים של הקהילה הישראלית. הספינה שוקעת והתזמורת ממשיכה לנגן. הזדמן לי להלין רבות על דלות השיח, ובעצם על דלות התחביב עצמו, בקרב קהילת המעריצים הישראלית של אנימה ומנגה, המתעקשת ברובה להתהדר בנוצות לא לה – המאמר הגדול האחרון אשר התפרסם כאן הוא דוגמא לכך. ועם זאת, ספק אם אי פעם נפלה לידי דוגמא בולטת, ברורה ומשמעותית יותר לתהומות אליהם הידרדרנו, או שמה תהומות מהם מעולם לא יצאנו.

מעט ההתייחסות שכן נכתבה במפוזר ובדלילות, ביחס לחקיקה ולנסיבותיה הסתכמה בהערות שטחיות, טבולות בלא מעט בורות בנוגע לאופי והמבנה הבסיסי של תעשיית האנימה והמנגה ביפן, שניתנו בהתייחס לתמצות פשטני ולוקה של נוסח החוק. האמירה השלטת כי "לא נורא, זה יפגע רק בסדרות אצ'י בוטות ולא בסדרות הטובות" היא סביר להניח הדוגמא המושלמת לכל מה ששבור בשיח ובסדר העדיפויות של אנשים הטוענים כי הם מעריצים אמיתיים של תחום תרבות האוטקו.

ראשית, מדובר בבורות מרצון בנוגע לעובדה הפשוטה כי באווירה הצרכנית השלטת זה זמן רב ביפן, כותרי נישה בכלל, וכותרי אצ'י בפרט, הן שמייצרים רווחים משמעותיים עבור חברות הפקה ומפיצים רבים – כמה שלא נבכה על המציאות הזאת, סדרות דוגמת Kuragehime ו-Shiki עדיין יזכו במקרה הטוב להצלחה מסחרית ותודעתית זניחה במגרש הביתי שלהן. שנית, מדובר בהתייחסות פשטנית וסלחנית באופן מזעזע – מדובר בנושא מהותי וחשוב בלי קשר לתחביב כזה או אחר – לצנזורה כללית, המשאירה מקום רב מדי לדמיון, ליצירתיות ולאינטרסים הפוליטיים של המוציאים אותה לפועל.

עצם העובדה כי מדובר בהתרחשות שלכאורה אין לאיש בקהילת המעריצים הישראלית השפעה עליה, אינה מחלישה בכלל הנקודה פשוט כי זאת כלל לא הנקודה, משום שהדיון המתבקש על סוגיה כה מהותית לה תהיה השפעה על כל אחד ואחת מאיתנו, בקהילת המעריצים של אנימה ומנגה בישראל, הוא חלק בלתי נפרד מעצם העיסוק במה שמאפשר לנו להתהדר באצילתה של מעריץ, או שמה "אוטקו", אנימה ומנגה. אנו שנסבול מחוסר בנגישות לכותר מנגה זה או אחר, ולא נזכה לראות סדרת אנימה – עונה שנייה ל-Panty & Stocking היא מטרה בולטת לחוק – איכותית כזאת או אחרת. מה גם שיש דבר מה לעשות – על כך עוד רגע.

כפי שעולה מדבריהם ומתגובותיהם הרשמיות של כמה מבכירי התעשייה, בניהם בכירי חברת Kadokawa, Kodansha ו-Shuiesha המוציאות לאור הגדולות ביותר ביפן למנגה על סוגיה השונים, המאבק נגד החוק והמנטאליות העומדת מאחריו לא תמו עם אישורו בבית המחוקקים. העובדה כי לחוק צורפה הצהרה פורמלית שעיקרה הדגשת הצורך בזהירות ובחשיבה מעמיקה בכל הנוגע ליישומו, ומתגברים קולות המחאה בתקשורת ובציבור, מראה כי האופוזיציה לחוק זה בבית המחוקקים ומחוצה לו אולי התעוררה מאוחר מדי אך היא נחושה למנוע את תרחישי האימה שהוא צופן בחיכו.
אם כן, זאת אכן תקופה גורלית עבור יוצרים וחברי תעשייה, ובעצם עבור התעשייה בכללותה במבנה הנוכחי, אשר מייצרים את התוכן אותו אנו צורכים באדיקות שכזאת – יהיה זה כרך מנגה, סרט אנימה או משחק נובלה ויזואלית – אם זהו לא נושא חשוב לדיון קהילתי, איך יכול להיות שהתדיינות גבוה-גבוה על תחרויות קוספליי היא כאן?

בנוגע למה שאנו בכל זאת יכולים לעשות; כל אחד ואחת מאיתנו יכול לשלוח הודעה רהוטה ומנומסת בשפה האנגלית לממשל המטרופוליטאני של טוקיו, בה הוא מביע את מורת רוחנו כמעריצים מהחקיקה והשלכותיה, לכתובת הדוא"ל המיועדת לפניות הציבור, המצוינת באתר הרשמי בשפה האנגלית – koe at metro.tokyo.jp.

הערה מס' 1: הלינק הראשון בפוסט הוא קישור להסבר מפורט ובו בזמן נגיש של החוק – הוא שם כדי שתקראו אותו.
הערה מס' 2: להלן קישור למאמר המפרט באופן נגיש ומתומצת את הרקע להצעת חוק מס' 156 והנסיבות שאיפשרו את אישורה.

10 ספט
18
מאת Random Otaku

 "הקהילה" – תגובה מרוכזת

אהיה הראשון להודות כי עוצמת, נפח וטיב השיח שנוצר סביב הטקסט (המשמעותי) האחרון אשר פורסם כאן הצליחו להפתיע אותי לגמרי. על אף חשיבות הסוגיות שהועלו בו, והניסיון לקדם אותו בדרכים שונות ומשונות, תגובה מהדהדת שכזאת, לשמה הטקסט מלכתחילה נכתב, עדיין הייתה לגמרי לא צפויה. נשאר לי רק להוריד את הכובע בפני כל מי שבחר לקחת חלק בפולמוס שנוצר, אם בתגובות לטקסט עצמו, בפייסבוק, בתגובה לידיעה בישראטקו או באחת משלושת הודעות התגובה שפורסמו בימים שחלפו מאז. ריבוי ערוצי הדיון המקבילים היא גם הסיבה לטקסט הזה, אשר נועד לספק התייחסות מרוכזת ומסודרת לשלל הסוגיות שהועלו בתגובות, וחידוד מספר דברים שהובנו באופן חלקי ע"י מגיבים רבים.

תחילה, חוסר ההבנה המשמעותי ביותר; חשוב לנתב את הדיון על איבוד הדרך בהקשר הנושאי הרחק מחלוקת קהילת המעריצים לרמות ותק. החלוקה המופרשת הזאת לא נעשה באופן מודע, כדי להימנע מגרירת הדיון למחוזות המוכרים של דיוני "ותיקים vs. נובים\חדשים\וכו'." אחרי הכל, גם "המשמר הישן" מראה סימנים של איבוד מיקוד בעיסוק הליבה של קהילת המעריצים – אנימה ומנגה – וזה מה שמבדיל את דיון זה מאותם דיונים נצחיים. לא מדובר כאן בהתפרצות לדלת פתוחה, או בהתייחסות לנקודה שהועלתה בטור ב-ANN, אלא בניסיון לפתוח דלת חדשה לגמרי, בבניין שעולה באש.

הסכנה הטמונה בהתפוגגות החלק הוותיק בקהילה, והתמזגותו לתוך "הקהילה", ברורה – זו תהיה פגיעה אנושה בהונה התרבותי של קהילת המעריצים; אחרי הכל, מי יעזור ליצור שיח מורכב ועשיר יותר ומי ישמש בסיס איתן ליזימה קהילתית, אם לא אותם ותיקים, חדורי ניסיון ובעליי ראיה רחבה יותר של דברים. סיבה נוספת לא לפנות לחלוקה הזאת, הוא הקושי שבנתינת פיתרון מערכתי, או פיתרון מכל סוג שהוא, לבעיית פערים בין מעריצים – כאן בהחלט מדובר בסוגיה שורשית של כל קהילת מעריצים שהיא. במקום לחשוב מה יתאים יותר ל"נובים" ומה יתאים ל"אוטקו", עלינו לחשוב כיצד ניתן ליצור תוכן ומסגרות תומכות תוכן (בלוגים, אתרים דוגמת ANN וכו'.) אשר תתאמנה למעריצי אנימה ומנגה בישראל.

מכאן אפשר לקפוץ לנקודה אחרת אשר בלטה במיוחד בתגובות, בעיקר בהקשר דווקא לסוגיית ההתנהגות, ומייצגת בעיני תפיסה בעייתית בקרב קהילת המעריצים, הלא היא כנסים כבמה לפיתרון הן בעיית העניין והן בעיית ההתנהגות. למרות שכנסי אנימה הפכו בפועל לזירת ההתגוששות הפאן-קהילתית היחידה כיום, אסור שהם ישתלטו על לב הסוגיה ומהם בהחלט לא תגיע הישועה. אחרי הכל, כנס הוא אירוע ראקטיבי, נקודה סופית של תהליכים ולא נקודת מוצא שלהם. הישועה יכולה להגיע רק מכיוונם של "מוסדות" לכל הפחות חצי קבועים, אשר ייצרו סביבה תומכת לעיסוק בתחביב; בין אם זה מדור המנגה בכרמיאל ובין אם אלו הקרנות הסרטים והסדרות באוניברסיטה העברית, דרך אירועים מתמשכים העניין בתחביב יכול להתבסס באמת ולהתמקצע. גם כנס אנימה אשר יכיל כמות תכנים כפולה, מזו שהוצגה בכנסים האחרונים, אירוע בן יום אחד לא יצליח להשלים עבור המבקר הממוצע חסך של כמה חודשים או ליצור עניין מתמשך כאשר אין משהו שאפשר לעסוק בו אחרי הכנס.

בהערת שוליים לנקודה הזאת, מן הראוי להתייחס לטענה שעלתה יותר מפעם אחת במהלך הדיון, אם במרומז ואם לאו, בנוגע לסוגיית התכנים של כנסים אנימה ישראליים; כאילו לא נעשה מספיק בכדי לספק תוכנייה מלאה ומגוונת יותר לבאי הכנסים, וכי מספיק "לפנות לאנשים" והתוכנייה תכפיל את עצמה בן רגע. האמת העצובה היא שמאגר התכנים הזמינים בקהילת המעריצים, כמו גם כמות בלוגי האנימה הפעילים בעברית, לטובת כנסים ובאופן כללי דל באופן מזעזע ממש – זהו אולי הראי הטוב ביותר לרמת ההתפתחות העניינית של העיסוק בתרבות האוטקו בארץ.

באופן מעט מפתיע, דווקא סוגיית ההתנהגות זכתה להתייחסות העוצמתית והנפחית יותר בשלל התגובות ותתי- הדיונים שהתפתחו, ועל אף שזו הייתה צריכה להיות דווקא הסוגיה השולית, נדרש לחדד בנוגע אליה מספר נקודות. הראשונה היא בין חוסר עניין להתנהגות; מגוחך לקשור בין חוסר עניין באנימה ומנגה ("התחביב") לבין התנהגות פסולה או אי נאותה, או לבין כישורים חברתיים לוקחים בחסר. גם מיטב האוטקו הגיעו לקהילת המעריצים מסיבות דומות לאלו של ה"לא מאמינים", וגם בהם קיים זרע הפורענות ועל כך יעידו כנסי עבר – עצם העיסוק בתחביב אינו עושה את העוסקים בו לעליונים לאלו שלא עוסקים ובכל זאת מסתובבים במעגלים חברתיים זהים. הנקודה השנייה קשורה למיני רעיונות שעלו במהלך הדיון על בעיית ההתנהגות; אם כבר הדיון הגיע למחוזות לא צפויים שכאלו, חשוב לשמור על כובד ראש וזהירות רבה כאשר מתדיינים באפשרות של טיפול פעיל בתופעות התנהגותיות מצד מנהלי תתי-קהילות ושאר בעלי שררה בקהילת המעריצים – מדובר בכוח אדיר ושימוש בלתי מושכל או רפלקסיבי בו יכול לגרור השלכות בלתי צפויות ואף לא פשוטות. דווקא בגלל שמנהל פורום יכול לשמש כתובע, חבר מושבעים ומבצע, עליו לעשות זאת כמה שפחות, אם בכלל.

תגיות:

עתה שכאמ"י 2010 בנקה סאי מאחורינו, ועליו בתקווה עוד יכתבו כאן מספר מילים, הגיעה העת להזכיר דבר מה נוסף המשמש בתורו כתירוץ גרוע לכך שהמקום הזה שומם כהרגלו – פסטיבל אייקון 2010 – מבעד למראה.

בניגוד לשנה שעברה, הפעם הפסטיבל לא ייחד יום מימיו כ-"יום אנימה" מבחינת התוכנייה שלו; שילוב מצער בין תזמון הבחירות לוועד אמא"י, שלא השאירו לארגון פנאי לעסוק בסוגיה ולסייע לאגודת המד"ב, לבין הדרמה שהתרחשה במחוזות הרחוקים של קהילת המד"ב והפנטזיה, אשר הובילה להתפצלותה של התארגנות חדשה מתוך אייקון, בראשות מנהלו לשעבר של הפסטיבל, המקיימת במקביל אליו את "אייקון TLV".

עם זאת, זה לא אומר שהשנה כלל לא יהיו תכנים הקשורים באנימה ומנגה בפסטיבל – בחזית הכוחות הדלילים עומד רז גרינברג, הלא הוא עמוד התווך של הרצאות על אנימה ומנגה בישראל, אשר יעביר הרצאה על סטודיו TOEI, ממנו יצאו מהיצירות המשפיעות והמופתיות של האנימציה היפנית וכמה מהיוצרים המוכשרים והמוכרים שידע התחום מעודו. לימינו ניצב עבדכם הנאמן, אשר יעביר הרצאה על יקום-העל של Gundam; על מאפיינו, ההיסטוריה הארוכה שלו ועל מקומו בתרבות הפופ היפנית. מדובר בהרצאה המכוונת למעריצים אדוקים ולאנשים להם המילה גנדאם זרה. מדובר בעצם בגרסה משודרגת ומחודדת של ההרצאה מכנס גאקקון 2008. באותה נשימה יהיה חשוב להזכיר, בעיקר לכל מי מהקוראים אשר התרגל לכנסי אנימה ישראליים, כי כרטיס כניסה לכל אחת מההרצאות יעלה 40 ₪.

מי שהרצאות הן לא כוס התה שלו, יוכל ליהנות משתי הקרנות נוספת של "המעשה המוזר של X בשעת לילה", סרט פרודיה ל-Soul Eater של קבוצת SE, אשר זכה להצלחה בכאמ"י 2010 ובדיעבד התברר כגולת הכותרת של תוכניית הכנס. את פרטי ההקרנות, אשר התאפשרו תודות למאמץ מרוכז של חבר וועד אמא"י, ניתן למצוא באתר הרשמי של קבוצת SE.

בהערת שוליים, אציין כי קיימת אפשרות סבירה ביותר ששמה של ההרצאה על יקום-העל של Gundam יופיע גם בתוכנייה של כנס פורים הקרוב, זאת לאור מחירו הגבוה של כרטיס כניסה אליה בפסטיבל, אליו לא הייתי מודע כשנידבתי את עצמי.

נ.ב: לא שכחתי את הכמות האדירה של התגובות שהפוסט הקודם קיבל – פוסט המשך נמצא בשלבי עריכה אחרונים ויתפרסם בסוף השבוע הקרוב.

קבל עדכונים מבועת מחשבה