בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

ארכיון עבור קטגוריית ’קוספליי‘

בחודשי הגסיסה האיטיים של הבלוג, אי שם בין סוף 2010 ותחילת 2011, המשכתי מתוך הרגל באיסוף שוטף של חומרים מעניינים לפרסום ישיר או עקיף – כתבות, קישורים, רעיונות. בדרך לא דרך, קלסר החומרים המודפסים מאותה התקופה שרד בחלקו הגדול על המדפים המאובקים שלי, טומן בחובו אוצרות שטרם ראו אור יום ומחכה לרגע שאגלה אותו מחדש. מזל שעברתי דירה.

כתבת הראיון המצורפת, מגיליון חודש מרץ 2011 של מעריב לנוער (מס' 2763), היא אחד מאותם אוצרות – ראשון בסדרה שתתפרסם כאן מדי פעם. בהתחשב בזמן שחלף היא אומנם אינה קשורה יותר להווי השוטף של קהילת המעריצים הישראלית, אבל בפרסום שלה יש טעם ארכיוני והיסטורי – תיעוד של תקופה שונה שחלפה לה זה מכבר, על מאפיינה הייחודיים.

כל_יום_פורים_קוספליי_מעריב_לנוער_מרץ_2011_01 כל_יום_פורים_קוספליי_מעריב_לנוער_מרץ_2011_02

כל_יום_פורים_קוספליי_מעריב_לנוער_מרץ_2011_03 כל_יום_פורים_קוספליי_מעריב_לנוער_מרץ_2011_04

הנועם היחסי של הראיון הוא אולי הדבר העיקרי שקופץ לעין, בהתחשב בתקופה בה הוא פורסם ובמסגרת בה זה בוצע. פרט לכך קל להבחין כי הוא מיועד לקהל שזר לתחום הקוספליי ומנסה לגעת בו רק על קצה המזלג. הדבר היחיד שמושך תשומת לב הוא השימוש המצחיק-שלא-במודע בגרשיים בחלק מהטקסט, עם פנינים שיכולות להתחבר להומור פנים קהילתי גם אחרי כל הזמן הזה: […] מחברי 'קהילת "הקוספליי" ' \ קהילת הקוספליי ה"ישראלית".

דרך אגב, אני מודע לכך שצילום איכותי ככל שיהיה של מצלמת טלפון נייד אינה יכולה להחליף סורק איכותי; ברגע שאתארגן על סורק חדש, אעלה מחדש את כל הכתבות באיכות גבוהה יותר.

"מעמול" הוא מגזין תרבות הרואה אור זו שנה שביעית ע"י מחלקת תרבות, יצירה והפקה של מכללת ספיר, תחת ידם המסורה של סטודנטים ממגמת המו"ל שלה. השילוב הזה, בין מגזין תרבות בעל בסיס אקדמאי לבין צוות הפקה צעיר שמוחו טרם התייבש לגמרי, כנראה מסביר את הניגוד בין דברי המערכת על כתבה העוסקת בקוספליי אשר מופיעה בגיליון קיץ 2016 של המגזין והטקסט עצמו.

מדובר בכתבת ראיון עם ביאטריס ריטנבאנד (עם הופעת אורח של נסטיה שבח) על העיסוק שלה בקוספליי, על היבטיו השונים, בעלת אורך מכובד. מכל האפשרויות היצירתיות והקלישאות השחוקות, דבר המערכת הפותח את הגיליון בחר להקדיש לה את המילים המרהיבות הבאות – "כתבות על כל מיני בריחות של צעירים לעולמות של פנטזיה […] חלקן עשויות להחריד […], וחלקן עשויות להתמיה".

זו אמירה מסקרנת, בהתחשב בכך שהיא מופיעה שורות ספורות אחרי מה שנשמע כמו הצהרת כוונת מצד מערכת המגזין – "מגמתו של 'מעמול' […] היא בין השאר להשיב מלחמה להתמעטות העניין בתרבות וברוח". על גיבנתו של הגמל נאמר מספיק, כך נדמה.

מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_01מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_02

מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_03מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_04

מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_05מעמול_קיץ_2016_ראיון_קוספליי_06

בניגוד לדברי ההלל של המערכת על בריחה תמוהה מהמציאות, הכתבה עצמה דווקא מציגה את המרואיינת כאדם עם תחביב ואת התחביב כתחום מורכב ואמביוולנטי, כמות שהוא. אומנם זו מסגרת מעט "מקצועית" יותר מגופי התקשורת המסחריים הגדולים, מהם "הארץ" הוא היוצא מן הכלל היחיד וגם אז לא תמיד, אבל עדיין מדובר בשינוי מרענן ביחס לשגרת הסיקור לה זוכה התחום בכלל ותת-תחום הקוספליי בפרט בארץ.

הדו-שיח עם ביאטריס מצליח אפילו לספק כמה רגעים מסקרנים ומעשירים מעט. עם זאת, הוא לא לגמרי מצליח למצוא את המיקוד והאמירה שלו, בין שלל האנקדוטות שמספקת המרואיינת. לחלק מכך אחראי גם מה שמרגיש כמו שידוך-שלאחר-מעשה של ראיון ה"נספח" בעמודים האחרונים, של נסטיה שבח, שלא מוזכר כלל עד שהוא מופיע לפתע – תזזיתי ולא מפותח.

ניתן למצוא את הגיליון בימים אלו ברשתות "סטימצקי" ו"צומת ספרים", בעלות צנועה של 55 ₪.

תגיות:


הם גרועים? אולי, אבל זאת זכותם כל עוד הם נהנים.

בכל קהילת מעריצים מפותחת מתקיימים מתחים מסוימים בין חבריה הצעירים לבין אלו הותיקים, בין אלו המגדירים עצמם מעריצים "מקצועיים" לבין אלו המתאפיינים בעניין מזדמן יותר בתחביב; זהו חלק מובנה מהדינאמיקה החברתית שלהן. הדבר נכון במיוחד בקהילת מעריצים הסובבת תחום כמו תרבות הפופולארית היפנית, בו צבירת הון תרבותי ו\או רכישת כישורים ויכולות משחקים תפקיד מרכזי בהגדרת "ערכו" של מעריץ – אפשר להסכים שמהותי הרבה פחות אם אתה חדש או ותיק בקהילת משחקי לוח, מאשר היה הוא חדש בקהילת האנימה והמנגה (ולא בהכרח בישראל) או בנישות מסוימות של קהילת המד"ב המערבית.

המתח הזה מוליד מפעם בפעם קונפליקטים פנימיים, בעיקר סביב שאלות מכוננות; איך מגדירים מעריץ "אמיתי", מה צריך להיות חלקו היחסי של כל "צד" בפעילויות המתקיימות עבור המעריצים וכו'. למרות הדחף הראשוני לראות במתחים ובקונפליקטים אלו דבר המערער את יציבות הקהילה, עצם קיומם עוזר בעצם לייצר ולקיים קהילת מעריצים חיה ובועטת הנעה קדימה. אלא אם כן המתח והקונפליקטים שהוא מייצר מדרדרים לנקודה בה דה-לגיטימציה הופכת לחלק מקובל מהשיח, אז הם הופכים לסכנה ממשית לבריאות הקהילה.

נראה שדווקא זה בדיוק מה שמתרחש בתת-הקהילה שהתהוותה סביב תחום הקוספליי בישראל זה זמן מה.

הצמיחה והשיפור המהירים באיכות ובמורכבות הקוספליי בארץ בשנתיים האחרונות, הביאו להתהוותה של תת-קהילת קוספליי ולהתפתחותה עד לנקודה בה תחרות אינטנסיבית, גם אם היא לא גלויה רוב הזמן, הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה, וקיים בה סף סובלנות נמוך למדי כלפי תוצרים לא מרשימים או כאלו שלא עומדים בסטנדרטים מחמירים יחסית שהוגדרו ע"י ותיקי ומנוסי התחום. פאת ברוריה תזכה את בעליה כיום לא רק במבטים מזלזלים – חמור מכך, היא תזכה אותו בפועל בהרחקה חברתית מלב תת-הקהילה עד אשר "יתקן את דרכו" ויישר קו עם האופן בו "נכון" לעשות קוספליי. דינו של קוספליי פשטני לדמות מסדרת Naruto, למשל, לא טוב בהרבה. גם אם מדובר בתוצר ראשון.

גם אם נתעלם מהצביעות הנחה בבסיס תפיסת העולם הזאת, המוכתבת ע"י אנשים אשר היו לפני שנים מספר באותה נקודת פתיחה מבחינה יצירתית וידע, הרי שברמה המעשית היא מהווה גורם מסרס עבור רבים בקהילת האנימה והמנגה שאולי רצו לנסות את ידם בקוספליי, באופן חד פעמי ובכלל. תפיסה שבבסיסה עומדת, מבחינה מעשית, תמיכה בדה-לגיטימציה של השונה שומרת על התחום מצומצם יחסית ודל צמיחה כשמדובר באנשים הבוחרים להתמיד בתחום הקוספליי. במקום מסוים, התפיסה הזאת היא שאחראית לכך שקוספליי הפך לתת-קהילה של ממש במובנים רבים, המבודלת מקהילת האנימה והמנגה הכללית.

הדה-לגיטימציה והניכוס של הכוח להגדיר מה "נכון" ומה "לא נכון", בידיהם של מי שיצר ומשמר את התפיסה הזאת, משמשת אותם, ביודעין ולא ביודעין, להפיכת תחום עיסוק יצירתי, מעניין, מרתק ומספק בתוך תחביב גדול יותר, למועדון חברים סגור. מועדון חברים שדורש מאדם לעמוד בתנאי סף שרירותיים בכדי להתקבל, ומרגע שנכנס, דוחקים בו להצטרף למרוץ עכברים שעיקרו הניסיון להגיע לפסגה ובכך לקבל תשומת לב והערצה של המוני חברי קהילה אחרים, גם על חשבונם של אחרים. זו מציאות שבין השאר אחראית לריבים הדרמטיים סביב ענייני קאסטים ותקריות "גנבת" קוספליי של דמות זאת או אחרת, אשר צצות מדי פעם כדי לעכר את האווירה ובעצם לתת דרור לרפש הנוצר והמצטבר מתחת לפני השטח, בסביבה הלא בריאה הזאת.

כשם שאורי אביב, לשעבר מנהל אייקון ובהווה מנהל אייקון TLV, מעוניין לייצר אייקון חדש שחף מכל הגיקים שמביכים אותו, שבו יהיו רק אנשים מגניבים המתעניינים במד"ב ופנטזיה, כך גם רוצים חלק מותיקי תחום הקוספליי ונספחיהם הצעירים יותר רוצים לנקות את הבמה מהאנשים המביכים, הלא אסטטיים, המוצלחים לכאורה פחות ולהישאר רק עם האסטטיות, ה"איכות" ותחושת ה"נעימות". המשותף לשניהם היא העובדה שהם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד לקיים אירוע גדול, בעל מוניטין ורב מבקרים, ומצד שני לעשות זאת בלי האנשים "המביכים" שמעצם קיומם בעצם מאפשרים את קיומו של אותו אירוע, ברמה הכלכלית, ההתנדבותית וחשוב מכל, ברמה הערכית שלו.

ברמה המעשית, הדבקות בתפיסה הזאת אולי לא הורגת את תחום הקוספליי בארץ והעיסוק בו, אבל היא בוודאי מחלישה אותו ומדללת את השיח הקהילתי סביבו. זאת מבלי שתהיה לכך שום הצדקה מעשית – הרי שהרוב המשמעותי שעוסק או רוצה לעסוק בקוספליי, אותו רוב "מביך", הוא שמרוויח מעצם קיומו וטבעו את הבמה שניתנת לתחום, ולא המיעוט שרוצה לשמר לעד את מקומו באור הזרקורים. ברמה הערכית, הרי שקיים מרחק בלתי ניתן לגישור בין הטענה כי אדם הוא קוספלייר גרוע, לבין המסקנה כי לו בפועל זכות לעשות קוספליי. מה גם שמדובר במסקנה שלא מעוגנת בשום "אמת" – אף אחת מהנחות היסוד העומדות בבסיס התפיסה הזאת לא מחויבת מעצם העבודה שקוספליי הוא תחביב, אלא רק מעצם הרצון של מי המחזיק בה לשלוט ברמה מסוימת בקהילה.

השינוי של התפיסה המעוותת הזאת יכול להגיע רק מכיוונו של מי שמקיים את התפיסה הזאת בפועל – לא מי מהותיקים שהתווה אותה, אלא דווקא הצעירים והחדשים יותר בתחום הקוספליי הישראלי, שהצליחו בניגוד לאחרים לעמוד באמות המידה ו"להתקבל", גם אם הם לא בהכרח מסכימים בחדרי חדרים עם תפיסת העולם הרווחת. עליהם להבין כי המצב הנוכחי הוא כלל וכלל לא כורח המציאות, כי הוא משתמר רק תודות לקשר שתיקה ולמאזן אימה מדומה. ברגע שקשר השתיקה וההסכמה שבקריצה יתפוגגו, לא תישאר ברירה אלא לבצע שינוי, גם אם הוא יהיה הדרגתי ואיטי, משום כשמציגים את התפיסה הזאת לאור יום היא אינה מסוגלת לעמוד בפני הביקורת המופנית כלפיה, ומשום שאף אדם לא יהיה מוכן להצהיר בפומבי כי לגיטימי לדחוק את רגליו של אחר בגלל סיבות פסולות שכאלו.

אז כן, מתרחש משהו מאד לא בריא בתת-קהילת הקוספליי בארץ, ובעיסוק בקוספליי עצמו, אבל המצב בר תיקון, ולמזלנו הכוח שנחוץ כדי לשנות ולתקן נמצא בידיהם של מי שעמוק בפנים רוצים במציאות אחרת, נעימה יותר. עליהם נשאר רק לפצות את פיהם.

פוסט זה הוא חלק מנושא הכתיבה החודשי, העוסק בקהילתי הקוספליי הישראלית, של טבעת האנימה החדשה -התארגנות רופפת של בלוגרי אנימה ישראלים, אשר שמה לעצמה מטרה לפתח את השיחה הקהילתי בכלל ואת סצנת בלוגי האנימה בפרט ע"י כתיבה מרוכזת על נושא חודשי, אשר נבחר באופן משותף ע"י כלל חברי הטבעת, והתדיינות לגביו.


גם פאנארט יפה שמקל על קריאת הטקסט, וגם תזכורת לצפות ב-Rose of Versailles!

החודש הראשון של השנה החדשה אומנם כבר חלף, אך עוד לא מאוחר לסכם במספר נקודות את השנה שחלפה על צדדיה השונים של תרבות האוטקו בארץ, מנקודת מבטה של קהילת המעריצים הישראלית הסובבת אותה. אין טעם להתיימר כי מדובר בסיכום מלא ומוחלט, הרי טבעה המבוזר והמקוון של הקהילה, והאופן בו אנו חווים את התחביב כמעט ומבטיחים כי מבין שורות הסיכום יעדרו אירועים אלו ואחרים, ועם זאת, נראה כי כלל האירועים והתהליכים המרכזיים זכו בו לייצוג הולם.

תחילה, המגרש הביתי. באופן לא מפתיע, תחום בלוגי האנימה העבריים המשיך לדשדש גם השנה, עם הצטרפות זניחה של כותבים אשר קוזזה על ידי היעלמותם של כותבים אחרים. מאחורי הכותרת הגדולה של "בלוגספירת בלוגי האנימה בישראל" עמדו השנה בכל רגע נתון לא יותר מ-4-5 בלוגים פעילים, במידה כזו או אחרת. זאת על אף שני אירועים ראויים לציון – הראשון הוא פתיחת שירות בסיסי לאכסון בלוגי אנימה עבריים תחת מטרייתה של תת-קהילת Animanga, אשר נפתח בחודש דצמבר 2008, אך הגיע לכדי מימוש במחצית הראשונה של השנה החולפת. על אף הכוונות הטובות, עצם פתיחת השירות לא הצליחה לשנות את המציאות, והוא לא הצליח לבסס את עצמו בשל מחסור בכותבים, ולא פחות הודות לכך שהשירות שווק רק לחברי תת-הקהילה. השירות עדיין מאכלס את שרתי Animanga, אך זה כמה חודשים שמסדרונותיו הם לא יותר מעיר רפאים.

האירוע השני והמעודד יותר הוא פתיחתו של Spinchan – בסיוע נדיב וישיר מצד The_Crow – בלוג אנימה קבוצתי אשר שם לעצמו מטרה לייבא לארץ את התבנית המפורסמת של Random Curiosity. בפחות משנה הבלוג הפך לנקרא ביותר בתחום, הרבה הודות לקצב הכתיבה העקבי והגבוה של צוות הכותבים ולקידום מצד תת-קהילת anime-IL. על אף הטענות שהועלו בכל הנוגע לרמת הכתיבה בו ולאיכות תכניו – כבודן במקומן מונח – עצם קיומו מהווה הוכחה לכך שהדשדוש של התחום כולו אינו בהכרח כורח של המציאות.

עם סיום תהליך ההתבססות של אמא"י (ארגון מנגה ואנימה ישראל) כמוביל סצנת כנסי האנימה בארץ בתחילת השנה, הסצנה התאפיינה בשקט יחסי במהלך שנת 2009 – על אף הצטרפותה הבלתי צפויה של התארגנות חדשה לזירה, שצמחה מתוך תת-קהילת Otakucon – עם שלושה כנסים מוצלחים יחסית, בין היתר גם מבחינה כלכלית. בהקשר להצגת היכולת של אותה התארגנות חדשה, אשר הייתה אחראית לאוטאקו-קון בחודש דצמבר, צריך לציין לחיוב את החלטתו של ועד אמא"י לא רק שלא לנסות ולחסום את ההתארגנות, בעיקר לאור הביקורת הקשה שזו הטיחה בארגון, אלא אף לתרום לה מקופת הארגון ומניסיון אנשיו, בהתניה מסוימת כמובן, במטרה המוצהרת של חיזוק היוזמה והיזמים. בניגוד לצפייה בחוגים מסוימים, אפשרות קיומו של כנס בן יומיים תצטרך לחכות לשנת 2010, ואולי עדיף שכך.

העיסוק בכנס אוטאקו-קון מציע רק דוגמא אחת לשינוי שחל באמא"י מאז הבחירות הראשונות לוועד הארגון, אשר התקיימו בסוף כנס כאמ"י 2009, בחודש אוגוסט. ההרצאות בשגרירות יפן וההקרנות באוניברסיטת חיפה הן דוגמא נוספת לכך. אחרי הדשדוש המתמשך בכל החזיתות, נראה כי הוועד החדש הצליח ליישם שינויים מיוחלים בתקופה קצרה יחסית, וכי בחודשים האחרונים של השנה החולפת הארגון נכנס לישורת הנכונה. ייתכן מאד כי השנה הקרובה תהיה "ה"שנה בהיסטוריה הקצרה של הארגון, אם רק המגמה הזו תמשך, ובינתיים נראה כי אכן כך הדבר.

בו בזמן, זו הייתה גם שנה משובחת עבור יוזמות "פרטיות" של מעריצים מהקהילה, אשר כיסו שלל תחומים מגוונים. במבט לאחור אפשר להצביע על שלושה פרויקטים בולטים ומשמעותיים משנת 2009, אשר מייצגים בו בזמן את הגיוון האפשרי ואת חשיבותן של היוזמות אלו – ה-AnimeBit, ספריית המנגה והפאנזין. הראשון הוא פרויקט מחמד של The_Crow, שהושק בחודש יוני, ומטרתו יצירת אגרגטור נוח ושימושי אשר ירכז מידע על קבוצות פנסאב ישראליות וקישורים להוצאות שלהן, אשר סובלות באופן כרוני ממחסור בחשיפה ומנגישות מוגבלת.

הפרויקט השני התחיל כמשאלת לב פשוטה של אחד ממנהלי ישראטקו – שכל אחד יהיה מסוגל לשאול כרכי מנגה מהספרייה העירונית שלו. אחרי חודשים של איסוף תרומות וביסוס שיתוף הפעולה עם הספרייה העירונית של כרמיאל, נפתח בחודש אוקטובר באופן רשמי מדור המנגה בספרייה ובו מעל 200 כרכים – כולם תרומה של מעריצים מרחבי הארץ. הפרויקט השלישי הוא מגזין חובבים דיגיטאלי על תרבות האוטקו בארץ, שהגיע לכדי מימוש בחודש אוקטובר עם שחרור גיליונו הראשון, לאחר שקינן כרעיון בראשו של העורך הראשי תקופה ארוכה. על אף הקשיים הכרוכים בהפקת מגזין המבוסס על כתיבה התנדבותית של חברי קהילה, התוצאה הסופית התקבלה עד כה באהדה על ידי רבים – הגיליון השני של המגזין זכה לכ-1000 הורדות בחודשיים.

הצלחת יוזמות שונות אלו, המייצגות צדדים שונים של יוזמה קהילתית, ונוגעות בצרכים ברורים ומיידיים ברמות שונות, היא הוכחה ניצחת לחשיבותה של יזמות כזאת עבור תרבות האוטקו בארץ, ובכל הנוגע לשיפור "תנאי המחיה" של קהילת המעריצים המקומית. בהקשר זה, השנה החולפת עמדה כמעט לגמרי בסימן חיובי, בהשוואה לקודמתה.

אם כבר עשייה קהילתית, אי אפשר שלא להקדיש גם מספר מילים גם לתחום הפאנסאב הישראלי. על אף הקושי הטמון בהתבוננות לאחור על תחום כה חסר חשיפה ומפוזר, התחושה המתקבלת משיטוט בפורום הפאנסאב של anime-IL ובשלל מקומות נוספים, היא כי גם השנה המלאכה המשיכה להתבצע ללא רעש וצלצולים, וכי התחום המשיך להתקדם לאיטו ובצעדי תינוק קדימה. נראה שגם השנה טרם הבשילו התנאים שאמורים להוות זרז להתפתחויות מהירות יותר בתחום, ואשר יאפשרו לתחום כולו לזכות במקום מכובד יותר בעיני מעריצי אנימנגה ישראלים. העובדה כי בסוף השנה בה קבוצת KaT חוגגת יום הולדת חמישי, היא עדיין הקבוצה היחידה המתרגמת מיפנית ומשחררת בלו"ז יותר מסביר, אומרת רבות על היכולת של הפאנסאב הישראלי כיום לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת ממנו.

אחרון חביב, ודווקא אחד התחומים החשובים ביותר בהקשר לסיכום זה הוא הקוספליי, שתפס באופן בלתי מעורער את קדמת הבמה הקהילתית בשנה החולפת. לא מעט הודות לעובדה שכל שינוי בתחום זה מורגש באופן מוחשי ובצורה יחסית מיידית. נראה כי אירוע הקוספליי שסגר את שנת 2008 היה רק סנונית למה שציפה לנו בתחום ב-2009 – כשמביטים בתצלומי הקוספליי משלושת הכנסים שהתקיימו לאורך השנה, ועל אלו מסשן הצילומים שהתקיים בחודש ספטמבר, בו נכחו מעל תריסר מהקוספליירים הבולטים בקהילה, קשה שלא להתרשם כי השנה הגענו למסה קריטית מבחינת כמות ואיכות העוסקים במלאכה. בצירוף מקרים כמעט סמלי, במהלך השנה החולפת חמישה חברי קהילה נוספים הצליחו להשתרבב לעמוד הקוספליי הבינלאומי של מגזין COSMODE.

כפי שניתן להתרשם, שנת 2009 הייתה עמוסה מבחינות רבות עבור תרבות האוטקו בארץ, ובעיקר עבור קהילת המעריצים שלה. בסיכומו של דבר, אי אפשר שלא להכריז עליה באופן מעט מפתיע כשנה טובה וחיובית באופן כללי, וכמעט מכל בחינה חשובה. בניגוד לשיאים של 2006, ובמידה מסוימת גם של 2007, זו הייתה שנה של צמיחה והתבססות פנימית – את החשיפה של התחביב בפני החברה הישראלית, אם דרך סיקור תקשורתי נרחב או דרך שידורי אנימה בטלוויזיה, החליפה התעבות והתעצמות של הקהילה עצמה, דרך העשרת תחומי העניין ופיתוח שירותים ואמצעים אשר נועדו לשפר את "תנאי החיים" של חבריה. בתקווה זו תהיה גם המגמה של השנה הקרובה – אחרי שנים של מרדף אחר לגיטימציה ופתרונות חיצוניים, כמדומני הגיעה העת להצדיק את השימוש במילה תרבות בצירוף "תרבות האוטקו".

נ.ב: ייתכן וזה הפוסט האמיתי האחרון שיתפרסם כאן לפני הטיסה.
נ.נ.ב: תודה ל-innocence על העזרה בארגון הסריקות של COSMODE.

במפתיע, לפחות בשבילי, החלטתי הפעם להתמודד עם התשישות שתמיד צצה לה בסופו של יום כנס ארוך, לספק את רעבונו של ההמון לתמונות ולפרסם את מיטב הקוספליי שצילמתי לאורך היום, פחות מ-24 שעות מסיומו של האירוע. ההתייחסות המפורטת שלי לכנס תתפרסם אומנם רק בסוף השבוע הקרוב, אבל כבר עכשיו אפשר להגיד בפה מלא כי שלל הקוספליירים המוכשרים שהגיעו לכנס עזרו להציל אותו מכישלון מובהק.

כמו תמיד, המשפט "הקוספלי הטוב של הכנס" נאמר עם כל ההסתייגות הראויה, בהתחשב בכך שהצלחתי לפספס מספר אנשים שהרוויחו ביושר את מקומם בפוסט הזה ובמקרה של אחרים פשוט מעלתי בתפקידי ולא הצלחתי לצלם אותם בזמן, או אף חמור מכך – תוצר הצילום לא מתאים לפרסום.

נ.ב: עם כל הרצון הטוב, הראש שלי עדיין מתבקע – הפוסט הזה יערך ויעובה מחר, ושלל התצלומים יעלו לגלריית ה-Flickr.