בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

ארכיון עבור קטגוריית ’דו'גינשי‘

אני יודע שהבטחתי לכתוב, אבל מתברר שיש הרבה יותר מה לעשות ביפן משחשבתי בתחילה – יהיה זה קשור לתרבות האוטקו או לא. זה לא אומר כמובן שלא כתבתי מספר טיוטות שתתפרסנה בתקווה בימים הקרובים, בעודי כאן, עדיין חווה את המוזרות של יפן. בינתיים אפשר להעביר את הזמן בבהייה בחופן תמונות של השלל שצברתי עד עכשיו באקיהברה (Akihabara), עם סיום הסבב הראשון בטוקיו (הפוסט נכתב מאוסקה). בינתיים הספקתי כבר לבקר בדן דן (Den Den City) ולקנות עוד מספר דברים, אבל זה יישמר למועד מאוחר יותר.

הדו'גינשי הללו הם אולי החלק המפתיע של מסע הקניות שלי עד כה. בין חוסר הידע של השפה לבין הספקות שלי בכל הנוגע לסבירות למצוא דברים שהם לא פורנוגראפיים ואשר יעניינו אותי, הצלחתי לנכס כבר שבע חוברות והיד עוד נטויה, אם כי לא יותר מדי. מה גם שמחירי היד שנייה שלהם ממש לא עוזרת לי להימנע מלקנות אותם.

נובלות ויזואליות כיכבו בראש סדר העדיפויות כבר בשלב מוקדם יחסית בחשיבה על מה צריך לקנות אם כבר מגיעים ליפן. את חלקן, כפי שאפשר לראות, בינתיים הצלחתי להשיג שלוש – כולן חוץ מאחת תורגמו לאנגלית ע"י מעריצים – בעוד שהשגת השאר התגלתה כמשימה מורכבת מחשבתי, בהתחשב בותק שלהם ובמחזור ההדפסה הנמוכים של משחקים כאלה (קרי, זה יקר). המנגה ונובלות היו כבר קניית דחף, עם מעט סמליות – לרצון האדיר שהתעורר בי ללמוד יפנית באופן רציני כשאחזור לארץ. המבחר והמחירים פשוט מגוחכים מדי.

אפשר להגיד שצמד משחקי ה-PS2 הללו היו גם הם קניית דחף במקום מסוים, אבל לפחות הן נקנו בדוכן בשוק פשפשים שהתקיים ברחוב צדדי באקיבה ביום ראשון, בכ-40 ₪. מדובר בצמד משחקי גנדאם לא רעים שלא ראו אור באנגלית, ובתקווה הם ישמשו כעוד גורם שידחוף אותי קדימה בלימוד השפה היפנית בבוא העת.

אחרונים חביבים הם צמד הגאשאפונים (Gashapon) שמצאתי בין ביקור בחנות גדולה אחת לאחרת, והם מהווים תחליף מפוקפק לפיגרים של ממש שהחלטתי בינתיים לא לקנות. אני פשוט לא איש של פיגרים, אלא אם כן מדובר בגאנפלה (Gunpla) שהרכבתי בעצמי או במשהו שבאמת ובתמים יתפוס את תשומת הלב.

סך הכול במדובר בשלל צנוע מכל הבחינות, אך כל מי שהתחיל לדאוג, אל חשש – ברגעים אלו ממש דן דן נמצאת במרחק הליכה מן האכסניה בה אני שוהה ואני מתכנן לבקר שם לפחות עוד פעם אחת. מעבר לכך, בימים האחרונים של הטיול מצפה לי גם סבב נוסף באקיהברה, בתקווה למצוא כמה דברים נוספים מרשימת המכולת שהוכנה מבעוד מועד.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לראות משהו מפתיע.
נ.נ.ב: אני מודע לעובדה שהטקסט מעט גס ביחס למקובל כאן, אבל בשביל לשייף אותו צריך זמן שאין לי – עדיף זה מכלום, הלא כן?

09 מרץ
18
מאת Random Otaku

 הארוקון 2009 – רגע אחרי

כשברקע מרחפת הטראומה הקולקטיבית של כנס גאקקון '08, התקיים ב-10 בחודש כנס הארוקון 2009, כנס שעיקרו אנימה, מנגה ותרבות האוטקו, אשר אורגן ע"י ארגון המנגה והאנימה הישראלי (אמא"י) במרכז ווהאל הממוקם בסמיכות לאוניברסיטת בר-אילן. כיאה לכנס פורים, אחד משני כנסי האנימה הגדולים בשנה, הוא נשטף בהמון רב של קוספליירים ומבקרים רגילים, כ-1300 במספר – לשמחתם, סימני השאלה והתהיות המהותיות שריחפו מעל הכנס ממש עד לרגע האחרון התבדו ברובם עם פתיחת דלתותיו של הארוקון 2009.

בניגוד לרושם שנוצר טרם הכנס, מרכז וואהל המעוצב התברר כמקום מתאים באופן מפתיע לצרכיו של כנס אנימה, על אף מסע הכומתה הקצר אליו וממנו, לו נדרשו רבים מבאי הכנס. האולם הראשי רחב הידיים, ההפרדה המפלסית והאקוסטית של חדר ההרצאות ושל האודיטוריום היו ברכה לותיקי המסדרונות המחניקים של גאקקון 08' והאודיטוריום הרעשני של הארוקון 08'. עם זאת, קשה היה לפספס את העומס שנוצר באולם הראשי, בעיקר באזור הדוכנים, בשעות הראשונות של הכנס – שילוב מנצח בין פיזור דוכנים לא מיטבי וגבוליות הקיבולת של המקום באירוע עם כמות מבקרים שכזאת.

הכנס החל דווקא ברגל שמאל, לאור ההחלטה התמוהה, אם להאמין לניסיון העבר, לקבוע את הפעילויות הראשונות של הכנס ואת תחילת השפיטה לתחרות הקוספלי על שעת פתיחת הדלתות. האנדרלמוסיה הקצרה שהשתררה ברגע האמת גרמה בין השאר לדחייה של כ-20 דקות בתחילת הפעילות הראשונה שהתקיימה בחדר ההרצאות – פאנל שעסק בפאנדום יאוי (Yaoi) בארץ. עם זאת, יאמר לזכות המארגנים שבניגוד לפעמים קודמות בהן מקרים דומים התרחשו, הפעם ההתאוששות הייתה כמעט מיידית והעיכוב הראשוני לא הפך לכדור שלג שעלול היה לעוות לגמרי את לוח הזמנים הרשמי של הכנס.

אם כבר פאנל פאנדום היאוי – הפעילויות וההרצאות בכלל והפאנל בפרט, הרוויחו עד מאד מחדר ההרצאות המסודר והמותאם, וחדר ההקרנות (שהפך בשעות הערב לחדר קריוקי) המרווח ומהאקוסטיקה הטובה שלו. פאנל הפאנדום וההרצאה של מייק על השפעתה של מלחמת העולם השנייה על האנימציה היפנית התבררו כפעילויות קהילה טיפוסיות – טובות, אך לא מושחזות מספיק, אם במקרה של הפאנל בגלל חוסר שיתוף פעולה של הקהל והכנה מקדימה, ובמקרה של מייק בהיגררות לנושאים בלתי רלוונטיים והצגת טענות שאין עליהן הסכמה אקדמית כעובדות. גולת הכותרת של ההקרנות בכנס הייתה הקרנת הבכורה של Byousoku 5 Centimeter בתרגום לעברית, באדיבות קבוצת הפאנסאב (Fansub) הישראלית Kosher Anime Translations.

בדומה לכנס גאקקון 2008, גם הפעם דוכני יוצרים מן הקהילה זכו לבמה רחבה, הם זכו לעמוד כתף אל כתף עם הדוכנים המסחריים של קומיקס וירקות, קומיקאזה ואחרים. אם כי הפעם נוכחותם הורגשה פחות מבעבר – בין אם זה בגלל הענות נמוכה יותר מצד היוצרים או בגלל מגבלה של שטח פנוי. אם היה משהו מפתיע באופן נעים בדוכנים, היו אלו דוכני האוכל שהציעו לבאי הכנס חוויה קולינארית במחיר סביר יחסית ובסטנדרטים היגייניים שטרם נראו במחוזותינו.


דו'גינשי קצר בעל תוכן מקורי שנמכר באחד מדוכני היוצרים בכנס, הוא אומנם אקראי לחלוטין, אבל החלטתי להביע תמיכה וקניתי עותק.

על אף המיקום הנוראי של איזור השפיטה מאחורי פרגוד, בפינת האולם הראשי, ועל אף הזמנים הלא מציאותיים שנקבעו מראש לפרסום הפרטים הראשוניים (בהם כמובן לא הצליחו לעמוד) אירוע הקוספלי היה ללא ספק גולת הכותרת ולסמל של הכנס כולו. על אף הזוטות שאפשר להעלות כנגדו אם נרצה, האירוע, שהתקיים באודיטוריום רחב הידיים , היה הפקה מבוצעת היטב, קצרה וממוקדת שנגמרה לפני שהמנחים החלו להימאס או שחום הגוף של כאלף האיש שנכחו בתחרות התחיל להיות מורגש באמת.

מחזמר "הלסינג בארץ הפלאות" שהוצג במהלך הכנס פעמיים, זכאי לאזכור מיוחד. בהתחשב בפרטים שהיו ידועים עליו לפני הכנס, ובעיקר בהתחשב בתוצאות המפוקפקות של הניסיון הראשון ליצור מחזמר שכזה בארץ, ספקנות – בלשון המעטה – הייתה הקו המנחה הנפוץ ביותר אצל אוטקו ותיקים רבים כשנדרשו לעניין. זאת בדיוק הסיבה לכך שהפתעה מאוד חיובית ומשמחת ציפתה לבאי המחזמר – למחזמר היה תסריט של ממש, השחקנים הצעירים השקיעו בדמויות את כל כולם ונלקח מספיק חופש יצירתי כדי שיהיה משעשע, מבלי שהדבר ירגיש זר לגמרי. במקום לכוון אל הבלתי אפשרי בניסיון הראשון, צוות המחזמר החליט להציב בפניו מטרה הגיונית יותר להשקיע בה את כל כולו – התוצאה כאמור, הייתה טובה עד מאד.

כהערת שוליים, רגע לפני הסיום, הייתי רוצה להעלות את נושא הפרסום הלקוי לו זכה הכנס בשבועות שקדמו לקיומו. על אף שקשה להעריך כמה הדבר פגע במספר המבקרים בכנס, בחשיפה למידע חיוני למי שבסופו של דבר כן הגיע, ולבטח שמתחם הכנס לא היה מתמודד עם מבקרים נוספים – ההרגשה הכללית שהקרין אופן הפרסום של הכנס הייתה של חוסר תיאום, קצר בתקשורת וחוסר עניין מפתיע מצד הארגון בנושא.

בסופו של אותו יום מפרך ומהנה להחריד, כנס הארוקון 2009 יצא כשידו על העליונה, למרות הספקות והדאגות המוקדמות. הארוקון 2009 אולי לא היה כנס מעולה, אבל הוא היה טוב וחשוב מכך – הוא הצליח להפיח תקווה גם במבקרים הגדולים ביותר של סצנת הכנסים בכלל ושל אמא"י בפרט. תקווה כי משהו מתחיל להשתנות, כי משהו מתחיל לעבוד. כולי תקווה כי מכאן הדרך היא רק כלפי מעלה, או לכל הפחות לא כלפי מטה.

לסיכום, אתם מוזמנים להתענג על מעט מהקוספלי האיכותי שהוצג בכנס ושהצלחתי לצלם.

נ.ב: תודה לעומר על כך שצילם את הפאנל בזמן שלקחתי חלק בחוויה אנתרופולוגית.

נ.נ.ב: מי מהמצולמים שרוצה את הגרסה המלאה של התמונות שלו, מוזמן לשלוח הודעה לכתובת הדוא"ל הרגילה.

08 אוג
28
מאת Random Otaku

 גאקקון 2008 – רגע אחרי

כרטיס הכניסה לכנס גאקקון 2008 ותג המרצה שלי

אחר הכנות קפדניות ופרסום מרשים, התקיים ביום חמישי האחרון כנס גאקקון 2008, כנס אנימה, מנגה ותרבות פופ יפנית, אשר אורגן על-ידי אמא"י, בסיוע "סטימצקי" והאגודה למדע בדיוני ופנטסיה. כצפוי מכנס אנימה קייצי, שהוא מסורתית גדול מימדים וזוכה למבקרים רבים, את גאקקון פקדו כאלף ומאתיים איש – כמות לא מבוטלת בסטנדרטים של כנסי אנימה ישראלים. לצערם של כל המבקרים הללו ובהם עבדכם הנאמן, בחירת מיקום הכנס – תיכון "בליך" הממוקם בלב רמת-גן – התבררה מהר מאד כנבואת זעם אשר הגשימה את עצמה. כנס גאקקון 2008 היה באמת ובתמים הכנס החם של השנה.

הכניסה לכנס גאקקון 2008 רגע לפני פתיחת השערים הרצאה בנושא מותג גנדאם בכנס גאקקון 2008

הקומות הנמוכות והמסדרונות המסוגרים והדחוסים של בניין התיכון התבררו כסביבה לא מתאימה בעליל לכנס, בעיקר לא בכנס אנימה בו תחפושות הוא חלק כה מרכזי. הדוחק והחום אשר השתלטו על המתחם הסגור בו התקיימו מרבית אירועי הכנס ורק התחזקו עם הגעתם של יותר ויותר מבקרים, הפכו את גאקקון לאתגר פיזי של ממש עבור כל מי שבחר לצלוח את מסדרונות המקום בניסיון להגיע לפעילות או אירוע זה או אחר. מחסור במערכת כריזה ובמפות ברורות של המתחם רק עזרו ליצור הרגשה של אנדרלמוסיה – זאת למרות העובדה שמעבר לכך הכנס התאפיין בארגון לוגיסטי טוב יותר ממה שזכינו לראות בכנסים קודמים.

הקהל של הרצאת הקהילה הראשונה בכנס גאקקון 2008 הכניסה לכנס גאקקון 2008 בשעות הבוקר

שעריו של הכנס נפתחו בשעה עשר בבוקר, עם הקרנה של שני פרקים מדורמה (Dorama) בשם Gokusen והרצאה ראשונה, אותה העביר עבדכם הנאמן ואשר עסקה בהכרות כללית עם מותג הגנדאם (Gundam). חצי שעה אל תוך ההרצאה התקיים טקס הפתיחה של הכנס, שהמשיך את המסורת שנוצרה לאורך השנים, והיווה בעצם במה למספר הופעות של מעריצים מהקהילה, בניהן להקה חובבנית אשר ניגנה מספר שירים מוכרים מסדרות אנימה. בעוד שקיום פעילויות ואירועים באופן מקביל בתוכניית הכנס הוא דבר חשוב אשר נועד להציע מבחר של יותר תוכן ליותר אנשים, ההרגשה שנוצרה בגאקקון הייתה שכאן זה נעשה באופן מעט שרירותי – יומיים לפני הכנס, ההרצאה שלי תוכננה להתחיל חצי שעה מוקדם יותר וכך לא להתנגש עם אירוע הפתיחה, אך ברגע האחרון התוכנייה שונתה ללא כל הסבר, למשל.

פאנל קוספלי בכנס גאקקון 2008 המסדרונות החמים והדחוסים של כנס גאקקון 2008

בסיומה המוצלח של ההרצאה, הגיעה תורו של פאנל הקוספלי (Cosplay) שהחל מספר דקות לאחר מכן בכיתה אחרת. הפאנל, שהנחו כמה מהקוספליירים הבולטים של קהילת האנימה ומנגה הישראלית (עינב יצחק בין השאר), היה ברובו מעניין ואינפורמטיבי בעיקר תודות לכימיה שהתקיימה בין המנחים עצמם ובינם לבין הקהל, אם כי ההתנהלות כולה הרגישה מעט חסרת כיוון. לקראת סופה החלו לנטוש אותה חברי פאנל אלו ואחרים לטובת ענייניהם והוא הדרדר אל תוך מונולוג ארוך ומייגע שירד לפרטים הקטנים באמת בנושא פיאות – בעיקר כאשר הוא גרר את הפאנל אל מעבר למסגרת הזמן המקורית שלו. כולם היו יוצאים מרווחים אם הפאנל היה ממוקד יותר, אבל בעיקר קצר יותר. הזמן שהוקדש לו במקור היה די והותר.

דוכן של יוצרים מהקהילה בכנס גאקקון 2008 קומת הדוכנים בכנס גאקקון 2008

כתוצאה מהתארכות הפאנל ובכול ההמולה, החום והניסיון להיות מנומס לכל מי שעצר אותי במסדרונות המתחם, הצלחתי לפספס את המחצית הראשונה מההרצאה שעסקה בהתפתחות הטכנולוגית של יפן, על חציה השני החלטתי לוותר, כך שעל טיבה אין לי מה להוסיף – בדיעבד ולשם הגילוי הנאות יאמר כי הייתי מפספס אותה לגמרי גם אם הייתי מגיע בזמן, משום שהמרצה החליטה באופן שרירותי להקדים אותה.

האירוע המרכזי הבא בתוכניה היה לא אחר מאשר המסקרייד – תחרות הקוספלי המסורתית של כנסי אנימה גדולים. אולם האירועים התת-קרקעי שאכלס את האירוע לא הספיק לכמות המבקרים שרצו להיות נוכחים וכך נמשכה רוח הכנס בכל הקשור לדוחק – כל מי שבחר לצלם במהלכו נאלץ לבחור בין שתי אפשרויות אומללות, לצלם ממרחק משמעותי ולסבול מכך או לצלם ממרחק קרוב מדי ולסבול מתאורת הפלורוסנט הזולה ומזווית הצילום המאולצת. מהאירוע עצמו ניכר כי לא רק שמו הושאל מ-Anime-Expo והוא עבר שינויים פשוטים אך משמעותיים. השפיטה התבצעה לפני האירוע עצמו ולבמה הועלו רק מיטב המתמודדים, אלו בעלי סיכוי של ממש לזכות. התוצאה הייתה אירוע תמציתי ומסודר בו רק אלו שבאמת זכאים לכך עלו לבמה. חסרונו היחיד, מעבר לדוחק, היה איחור בן חצי שעה בהתחלה האירוע.

דוכן אמא הרחבה מול בניין התיכון בו התקיים כנס גאקקון 2008

את מחיר האיחור הזה שילמה יותר מהכול ההרצאה שהחלה בשעת הסיום המקורית של אירוע המסקרייד. ההרצאה, אשר עסקה בהצגת אולפני הפקה יפניים של אנימה, זכתה לקומץ קטן בלבד של מבקרים. הרבה פחות ממה שהיא הרוויחה בצדק, אך היא לא יכלה להתחרות באירוע מרכזי כמו המסקרייד עבור תשומת ליבו של הקהל. חוסר התאום בשלב כה מתקדם של הכנס, בנוסף למחסור בכריזה מרכזית, לא אפשרו למרצה להיות מעודכן במתרחש ולהזיז את ההרצאה חצי שעה קדימה.

דוכן של יוצרת מהקהילה בכנס גאקקון 2008 דוכן הציורים של Apchi בכנס גאקקון 2008

בשעות הערב המאוחרות, הדוחק והחום אומנם התפוגגו אבל לא לפני שגבו מחיר כבד ממבקרים רבים, ולהרצאה האחרונה, זאת אשר עסקה במיתוס הלאומי של יפן, הגיעה כמות אפסית של אנשים. על טיבה לא אוכל להעיד, פשוט משום שבאותה שעה נשברתי גם אני ופניתי אל שערי בית הספר כדי להתחיל את המסע הארוך הביתה.

האולם בו התקיים המסקרייד בגאקקון 2008 הרצאה קהילתית על אולפני הפקה ביפן בכנס גאקקון 2008

במקביל לביקורת המיוזעת שעולה משורות אלו, חשוב לציין גם כמה מנקודות החוזק המפתיעות של הכנס. הראשונה כבר נאמרה ובכל זאת חשוב לחזור ולהדגיש אותה – הארגון המופתי, בעיקר אחרי הכאוס הבלתי נגמר של כנס הארוקון, של אירוע הקוספלי – המסקרייד. הנקודה השנייה, היא הנוכחות המרשימה והבולטת שאומנים מהקהילה הפגינו במסדרונות הכנס, בין דוכני הציורים לדוכני האביזרים אפשר להגיד שבפעם הראשונה מאז ומתמיד, הייתה בכנס "סמטת אומנים" של ממש. קשה לזקוף את ההישג הזה לזכותם של המארגנים, אבל זה כבר מעניין פחות – מה שחשוב הוא הערך המוסף והלא מבוטל שהאומנים הללו הביאו לכנס ביחד עם עבודתם. שלישית צריך לציין שמחירי האוכל שנמכר במתחם היו נמוכים באופן ניכר בהשוואה לכנסים קודמים. איכותו לעומת זאת, נשארה זהה – אי שם בתחתית המדרג של מזללות זולות של מזון מהיר. כנראה אי אפשר להשיג הכול בחיים, אז לפחות זה זול.

דו'גינשי ישראלי של Hitman Reborn
דו'גינשי נחמד של Hitman Reborn שנמכר באחד מדוכני היוצרים בכנס,
הנושא שלו לא לרוחי אבל החלטתי להביע תמיכה ביצירה מקומית וקניתי עותק.

נקודות הזכות הללו, בעיקר בגלל שרובן נוגעות בנושאים משניים, לא יכולות לשנות את העובדה שגאקקון 2008 היה כנס גרוע. התרחשו בו אומנם שיפורים מיוחלים בתחומים שונים, אבל הם נמחצו תחת גודל הבעיות מהן סבל הכנס, בעיות אשר ברובן נבעו באופן זה או אחר מההחלטה האומללה על מיקום הכנס דווקא בתיכון "בליך". הניסיון לייצר ייחודיות ונושא מרכזי, שלא באמת הורגשה בכל מקרה, עלתה למבקרים בכנס באי נוחות וסבל פיזי ולמארגניו בחוסר יכולת להתגאות בעמל עבודתם. חבל.

לסיכום, אתם מוזמנים להתענג על קצת מהקוספלי האיכותי שהיה בכנס ושמצלמתי הצליחה לתפוס.

Yuna and Rikku from Final Fantasy X-2 Takeru from Witchblade Reno and Tifa from Final Fantasy VII Advent Children A female priest from Ragnarok Online

Shana from Shakugan no Shana Zero from Vampire Knight Akio from Revolutionary Girl Utena Big Boss from Metal Gear Sold 3

Emma Ai from Jigoku Shoujo A character from the Kingdom Hearts universe Kaede from Shuffle! Random character from Avatar

נ.ב: תודה רבה ל-Fui-Kei על כך שצילם את ההרצאה שלי, בלעדיו הסיכום הזה היה מכיל קצת פחות תמונות.

נ.נ.ב: למי שהתעניין, המצגת של ההרצאה תועלה לרשת אחרי שתעבור שיפוץ ושיפור. כמו כן, תוכן ההרצאה יעבור עיבוד בשבועיים הקרובים ויתפרסם כאן כסדרת מאמרים.

תגיות:

לאורך השנים, קהילת האנימה והמנגה הישראלית לקחה לעצמה, בצורה סלקטיבית ותוך עריכת שינויים אלו או אחרים, דברים רבים מתרבות האוטקו היפני. צפיה באנימה, קריאת מנגה, קוספלי, ובמידה צנועה הרבה יותר גם עיסוקים אחרים כמו יצירת דו'גינשי – כולן פעילויות שאליהן כבר הספקנו פחות או יותר להתרגל בהווי היום יומי שלנו. דברים מסוימים לעומת זאת, לא הצליחו להגר אל תוך נבכי הקהילה הישראלית. אחד מהם הוא הנובלה הויזואלית.

נובלה ויזואלית (Visual Novel), כפי שהשם אולי מרמז, היא סוג של נובלה אינטראקטיבית – משחק בנוסח ספרי "בחר את ההרפתקה שלך" בעל רקעים סטאטיים לרוב וכולו מאויר בסגנון אנימה. ברגעים מסוימים בהתרחשויות ניתנת לשחקן ההזדמנות לבחור מבין מספר אפשרויות ובחירתו משפיעה על המתרחש בהמשך – נובלות ויזואליות רבות מכילות מספר קווי עלילה ומספר סיומות המושפעים מבחירת השחקן. כז'אנר משחקים פופולארי ביפן, משחקי נובלה ויזואלית מהווים כמעט 70% מסך הכותרים שיוצאים לאור למחשב האישי בארץ השמש העולה. המשחקים הפופולאריים באמת זוכים גם בגרסת קונסולה, לרוב ערוכה – כדי להתאים את המשחק לכל המשפחה.

הז'אנר מספק על בסיס קבוע כמות מרשימה של חומר גלם, שזוכה לעיבוד בדמות סדרת אנימה או כותר מנגה. סדרות מוכרות כמו To Heart, Da Capo, Fate/Stay Night ו-Kanon החלו את דרכן כמשחק נובלה ויזואלית. כמו בתחומים אחרים בהם מתעניינים אוטקו, גם כאן קיימת "תעשיית" דו'גינשי ענפה שמציגה את עצמה בין השאר גם בקומיקט. חברת Type-Moon למשל, שהתפרסמה תודות לעבודה שלה על Fate/Stay Night, החלה את דרכה עם נובלה ויזואלית-דו'גינשי קטנה בשם Tsukihime.

אחד המכשולים העיקריים שעומד בפני הכרה רחבה ובתפוצה יותר של הנובלה הויזואלית מחוץ ליפן הוא נגישות. פשוט לא קיימים מספיק משחקים מתורגמים, אם ע"י חובבים או אם ע"י חברה רשמית, לאנגלית. אם לשם השוואה ניקח תרגום חובבים אחר, הפאנסאב, ניתן לראות למה נוצר המצב הזה. אם פרק אנימה מכיל בממוצע 250-300 שורות טקסט, נובלה ויזואלית בקלות עוברת את קו העשרת אלפים שורות טקסט ובניגוד לאנימה, בה המתרגם צריך לעבוד בעיקר עם יפנית מדוברת, מי שבוחר לתרגם את הררי הטקסט של הנובלה הויזואלית נדרש לידע מעמיק הרבה יותר בשפה היפנית הכתובה. בנוסף לכל זה, הידע הטכני הדרוש כדי להוסיף את התרגום להתקנה של משחק גבוה בהרבה ממה שנדרש כיום ממי שרוצה ליצור פאנסאב.

עם זאת, ועל אף כל הקושי הכרוך בכך יש מי שבכל זאת לוקח על עצמו לתרגם לאנגלית נובלות ויזואליות. לפניכם רשימה קצרה של כמה מהמשחקים הבולטים יותר שזכו לתרגום ושניתן להשיג במרחבי האינטרנט:

Utawarerumono Visual Novel Cover

Utawarerumono
מפתח: Leaf
תרגום: Mirror Moon & Soylations

המשחק האחרון שתורגם לגמרי נכון לרגע פרסום ההודעה וללא ספק אחד המעניינים שתורגם אי פעם. הוא משלב בתוכו קרבות בסגנון משחק תפקידים טקטי ומכיל המון תוכן בונוס. רובנו מכירים את שם הנובלה תודות לסדרת אנימה שהופקה בהתבסס על סיפורה בשנת 2006.

Fate/Stay Night Visual Novel Cover
Fate/Stay Night
מפתח: Type-Moon
תרגום: Mirror Moon

מדובר בעבודה המסחרית הראשונה של Type-Moon ובאחת ההצלחות המסחררות ביותר שראה הז'אנר מעודו. רובינו נזהה את השם תודות לסדרת האנימה ששודרה בשנת 2006 וזכתה גם היא לפופולאריות רבה. לאור הכמות האדירה של טקסט שמכילה הנובלה, תורגם נכון לרגע פרסום ההודעה רק קו עלילה אחד מבין השלושה הקיימים בה.

Tsukihime Visual Novel Cover

Tsukihime

מפתח: Type-Moon
תרגום: Mirror Moon

המשחק הראשון שיצא מבית Type-Moon עוד בימים בהם היה מדובר בקבוצת דו'גינשיקה. בהתבסס עליו הופקה בשנת 2003 סדרת אנימה העונה לשם Shingetsutan Tsukihime.

Ever17 The Out of Infinite Visual Novel Cover
Ever17: The Out of Infinity
מפתח: KID
תרגום: Hirameki International Group, Inc

הכבשה השחורה של הרשימה הזאת. הנובלה הזאת אומנם תורגמה לאנגלית והופצה בארה"ב באופן רשמי ע"י חברת Hirameki, אך למרבה הצער, החברה הודיעה רשמית לפני מספר חודשים על כך שהחל מינואר שנת 2008, היא פורשת מתרגום נובלות ויזואליות לאנגלית, ככל הנראה לאחר שרוב המשחקים שתורגמו על ידיה נכשלו מבחינה מסחרית. חבל יהיה לאבד עוד משחק שתורגם רק בגלל שלא ניתן להשיג עותק חוקי שלו יותר.

ארבעת המשחקים הללו הם, לעניות דעתו של הכותב, דרך טובה להתנסות בנובלה הויזאולית, אם זה רק כדי לקבל טעימה ולהרחיב אופקים או בכדי לעשות את הצעד ראשון מיני רבים בתחום. קיימים עוד משחקי נובלה ויזאולית שתורגמו כבר לאנגלית או שנמצאים בשלבי תרגום שונים, שניתן לאתר בקלות יחסית דרך אתרי הקבוצות שכבר צויינו כאן, אם כי, המציאות היא שהרוב המוחלט של מיטב הכותרים שהכותבים היפניים הצליחו ליצור לאורך השנים עודם עומדים חסרי תרגום.

תגיות:
07 דצמ
03
מאת Random Otaku

 Akihabara – A Story at the End of the Year

בתחילת שנת 2006 שודרה ברשת NHK היפנית, כתבה מיוחדת בת ארבעים וחמש דקות בשם "Akihabara – A Story at the End of the Year". כפי שניתן לנחש משמה, הכתבה עסקה באקיהברה, השכונה המפורסמת ששוכנת לב טוקיו. אם לדייק, מדובר בניסיון של הכתבת אלומת השם להבין מה יש במקום הזה שמושך אליו, ומהווה השארה, לאנשים רבים כל כך. מהו בעצם, החן של המקום הזה?

בניסיון למצוא את התשובה לשאלה הזאת, הכתבה עוקבת במשך יום שלם – רגע לפני חג המולד של שנת 2005, אחר שישה אנשים המוצאים באקיהברה את ביתם הפיזי או הרוחני. ההתרחשויות השונות מפוצלות למקעים ע"י קטעי ראיונות עם השישה, העוזרים לחשוף משהו מהתהליכים הפנימיים שהובילו אותם למקום בו הם נמצאים בהווה ודוחפים אותם קדימה. נראה שגיבורי הכתבה נבחרו בצורה קפדנית, והם מהווים בעצם מדגם מייצג של אוכלוסיית אקיהברה (בגוף או בנפש), וחשוב מכך – בשום נקודה לא נעשה ניסיון להציג אותם כאטרקציה, סוג של משהו אקזוטי, דווקא העובדה שמנהלים במקביל גם חיים אשר אפשר להגדיר "נורמאליים", מודגשת בקטעי הראיונות.

הכתבת מעדיפה בתפקידה כקריינית, המלווה את המתרחש ומספקת פנינות מידע המתאים, במקום לקחת חלק פעיל ופרונטאלי בהתרחשויות – לא רואים אותה אפילו פעם אחת, והיא בקושי מדברת בזמן אמת. בכך בעצם ניתנת הבמה לגיבורים, וההתנהלות הטבעית יחסית שלהם מדברת בפני עצמה. בתחילה זה יוצר תחושה שהכתבה קצת דלה מתוכן ופואנטה, אבל במבט מעמיק יותר אפשר להבחין בהרבה דברים המתחבאים בין השורות.

התוצאה הסופית אולי נוגה וסנטימנטאלית קצת יתר על המידה, אבל היא מספקת מבט גבוה מהרגיל ומעניין מאד על המקום שהפך למכה של אוטקו רבים ברחבי העולם, ואולי אפילו תשובה חלקית שאלה למה חלק מאיתנו התחילו לראות אנימה (והפכו אולי גם לאוטקו). חשוב לא פחות הוא הניסיון של הכתבת להגיד "היי, אם נעצור לרגע נראה שהם בעצם די דומים לנו", משהו שנדיר לראות בכתבות כאלה – לא רק במדינה המקדשת הומוגניות כמו יפן. צפייה מומלצת בהחלט.

מתנגן ברקע: "Shangri-La" של Chat Monchy

נ.ב: הקורא הבודד שעוד נמצא כאן מוזמן להוריד את הכתבה בעזרת הורדה ישירה.

תגיות: