בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

ארכיון עבור קטגוריית ’ביקורות‘

מספר פרקים: 25
סטודיו: Satelight, Studio Nue
תאריך שידור: מ-24.12.2007 ועד 26.09.2008.

השנה היא 2059, יובל חלף מאז האירועים המכוננים של SDF Macross ופרויקט ההגירה האנושית נמצא בשיאו – ציי ענק המהווים בית למיליוני אזרחים, משייטים להם אל מחוץ לגבולות החלל המוכר לאנושות בחיפוש אחר כוכבי לכת חדשי אותם ניתן ליישב. הסדרה מספרת את סיפורו של אחד מהציים הללו, מקרוס פרונטיר שמו, אשר נמצא בדרכו אל מרכז גלקסיית שביל החלב ושל גיבוריו הבלתי שגרתיים, אשר נקראים לדגל לאחר ששני אירועים לא קשורים בעליל, ביקורה של כוכבת פופ מפורסמת מצי שכן והופעתם של חייזרים מגזע מסתורי ואלים, מציבים לפתע את הצי כולו בפני מלחמת הישרדות נואשת.

כיאה למסורת שהפכה לסימן ההיכר של יצירות מקרוס, הסדרה נותנת במה לשני קווי עלילה ראשיים ושווי משקל. על אף שבתחילה הרעיון של שני אלמנטים עלילתיים מקבילים הנלחמים כל הזמן על הבכורה נשמע כמו מתכון לתאונת דרכים עלילתית, פרונטיר מצליחה לשלב בין הדרמה הרומנטית וסיפור המד"ב פעולה עמוס בסצנות אקשן וטכנולוגיות מרהיבות ומרכיבה אותם לכדי שלם מרתק אחד. הדבר מצליח לא רק ע"י ניסיון מוצלח לשמור על איזון עדין ביניהם בכל הנוגע לזמן מסך וחשיבות, אלא גם דרך השילוב הפעיל ביניהם בעזרת גורם שלישי שמקשר ביניהם ואשר הפך גם הוא לסימן ההיכר של מקרוס – המוזיקה והשירה המהווים אחד מהמוטיבים המרכזיים של הסדרה.

אחת ההפתעות הנעימות שהסדרה מציעה היא רמת המורכות של העלילה, אלף אלפי הבדלות מסבוכות של העלילה, שנפרשה בפני הצופה לאורכה. אין ספק שמרענן לראות סדרה שמחד גיסא לא מזלזלת באינטליגנציה של הצופה בה ומאידך גיסא לא מתעללת בו יתר על המידה. ההפתעה הנעימה האחרת היא הדרך שבה קצוות קווי העלילה השונים נסגרים באופן ברור ומספק עם סיום הפרק האחרון – חוץ מהמשולש הרומנטי בין שלושת הגיבורים – אשר מהווה אבן יסוד בסדרה – "המסתיים" בסימן של חוסר החלטיות וסוף פתוח, הוא אומנם מאפשר לסדרה להסתיים בסימן חיובי ומלא חיות, אבל הוא גורם לייאוש קל – אחרי שהכותבים שיחקו בצופים במשך כל הסדרה, המינימום שמגיע להם היא סגירת מעגל. נקודת חולשה בולטת פחות היא תחושת הדחיסות שמשרה סיום הסדרה, פריסתו על פני פרק נוסף הייתה יכולה להקל בהרבה על העיכול של כמות התוכן שהוא מציג ולחסוך מן הצופה את הצורך בניחושים מלומדים כדי להשלים כמה פערים קטנים.

בשביל סדרה המהווה פרק חדש ביקום מבוסס, היא מצליחה די יפה לעמוד בפני עצמה הודות לדרך בה היא כתובה. יש גם לציין לחיוב את הוספת קטעי הרקע, בתחילת הפרקים הראשונים בסדרה, המשמשים להסבר מושגים בסיסיים של היקום והצגה מתומצתת של ההיסטוריה שלו. קטעים אלו עוזרים להפוך את הסדרה לנגישה יותר, וגם אנשים שצברו ניסיון עם העולם של מקרוס יכולים ללמדו דבר או שניים דרכם. מצד שני, זה לא אומר שהסדרה שוכחת את השורשים שלה – לאורך הסדרה פזורים כל מיני אזכורים והופעות אורח שיספקו לא מעט ערך מוסף לצופה "מקרוס" ותיק, מבלי שזה יגרע מן המובנות או ההנאה של צופה מזדמן.

האנימציה "המסורתית" אומנם נופלת פה ושם לאורך הסדרה, לפעמים באופן בולט לעין, אבל לעולם לא באופן קיצוני מדי. מה גם שלכל הפחות ברור לאן הלך הכסף – לסצנות הקרב, מלאות ב-CGI יפיפה. ראויה לציון לשבח היא ההתייחסות המיוחדת והמשמעותית לה זכה הפסקול של הסדרה, לאור אותו דגש היסטורי שקיים על שירה ומוזיקה. עם מעל 20 שירים מקוריים המפוזרים לכל אורכה, שירי פתיחה וסיום המתחלפים בהתאם להלך הרוח ושירים המלווים סצנות חשובות, הסדרה הופכת לתענוג אחד גדול לאוזניים.

המעידה במקצב העלילתי ברגעיה האחרונים וחוסר ההחלטיות המרגיז בו נסגר העיסוק במשולש הרומנטי של הדמויות הראשיות, קושרים יחדיו כדי לשדוד מפרונטיר את השלמות ואת תהילת העולם שלה, משאירים מאחוריהם סדרה מעולה עם כמה פגמים. Macross Frontier, אשר נועדה בין היתר להיות פרויקט חגיגי לכבוד חגיגות יום ההולדת ה-25 ליקום מקרוס, היא מתנת יום הולדת מעולה, תוספת איכותית ליקום מקרוס ואחת מהסדרות הטובות ביותר של שנת 2008.

ציון סופי: 8.5/10

תגיות:
07 דצמ
03
מאת Random Otaku

 Akihabara – A Story at the End of the Year

בתחילת שנת 2006 שודרה ברשת NHK היפנית, כתבה מיוחדת בת ארבעים וחמש דקות בשם "Akihabara – A Story at the End of the Year". כפי שניתן לנחש משמה, הכתבה עסקה באקיהברה, השכונה המפורסמת ששוכנת לב טוקיו. אם לדייק, מדובר בניסיון של הכתבת אלומת השם להבין מה יש במקום הזה שמושך אליו, ומהווה השארה, לאנשים רבים כל כך. מהו בעצם, החן של המקום הזה?

בניסיון למצוא את התשובה לשאלה הזאת, הכתבה עוקבת במשך יום שלם – רגע לפני חג המולד של שנת 2005, אחר שישה אנשים המוצאים באקיהברה את ביתם הפיזי או הרוחני. ההתרחשויות השונות מפוצלות למקעים ע"י קטעי ראיונות עם השישה, העוזרים לחשוף משהו מהתהליכים הפנימיים שהובילו אותם למקום בו הם נמצאים בהווה ודוחפים אותם קדימה. נראה שגיבורי הכתבה נבחרו בצורה קפדנית, והם מהווים בעצם מדגם מייצג של אוכלוסיית אקיהברה (בגוף או בנפש), וחשוב מכך – בשום נקודה לא נעשה ניסיון להציג אותם כאטרקציה, סוג של משהו אקזוטי, דווקא העובדה שמנהלים במקביל גם חיים אשר אפשר להגדיר "נורמאליים", מודגשת בקטעי הראיונות.

הכתבת מעדיפה בתפקידה כקריינית, המלווה את המתרחש ומספקת פנינות מידע המתאים, במקום לקחת חלק פעיל ופרונטאלי בהתרחשויות – לא רואים אותה אפילו פעם אחת, והיא בקושי מדברת בזמן אמת. בכך בעצם ניתנת הבמה לגיבורים, וההתנהלות הטבעית יחסית שלהם מדברת בפני עצמה. בתחילה זה יוצר תחושה שהכתבה קצת דלה מתוכן ופואנטה, אבל במבט מעמיק יותר אפשר להבחין בהרבה דברים המתחבאים בין השורות.

התוצאה הסופית אולי נוגה וסנטימנטאלית קצת יתר על המידה, אבל היא מספקת מבט גבוה מהרגיל ומעניין מאד על המקום שהפך למכה של אוטקו רבים ברחבי העולם, ואולי אפילו תשובה חלקית שאלה למה חלק מאיתנו התחילו לראות אנימה (והפכו אולי גם לאוטקו). חשוב לא פחות הוא הניסיון של הכתבת להגיד "היי, אם נעצור לרגע נראה שהם בעצם די דומים לנו", משהו שנדיר לראות בכתבות כאלה – לא רק במדינה המקדשת הומוגניות כמו יפן. צפייה מומלצת בהחלט.

מתנגן ברקע: "Shangri-La" של Chat Monchy

נ.ב: הקורא הבודד שעוד נמצא כאן מוזמן להוריד את הכתבה בעזרת הורדה ישירה.

תגיות:

Land of the Blindfolded CD Drama

מנגקה: Sakura Tsukuba
מספר כרכים: 9
שנת הוצאה: 1998 – 2004
המוציא לאור באנגלית: CMX

רגע לפני שנתחיל עלינו להודות באמת פשוטה – ז'אנר דרמות בית הספר הפך בשנים האחרונות לכה רווי כותרים נוסחתיים, עבשים, חסרי מטרה או שילוב כלשהו של השלושה עד שקשה לא להיכנע לדחף להימנע מהתחום כולו. אפילו כותרים המנסים להוסיף איזשהו ערך מוסף, בכך שהופכים את התיכון לתיכון לקוסמים סתם לדוגמא, נכשלים ברובם הכמעט מוחלט בניסיון לקחת את זה מעבר לגימיק, למקום שבו זה מהווה יותר מעוד אדרת לאותה הגברת. מן הצד שני, הדל והיוצא מן הכלל עד כדי כאב, ישנם כותרים כמו LotBf.

LofBf עוקב אחר אוטסוקה קאנאדה (Outsuka Kanade), תלמידת תיכון המסוגלת לעיתים להסית את "כיסוי העיניים" שלה ולראות את עתידם של אנשים בהם היא נוגעת, ושל נאיטו ארו (Naitou Arou), תלמיד חדש באותו התיכון, המסוגל לזמן בפקודה כוח דומה המאפשר לו לקרוא את עברו של דבר בו הוא נוגע. מפגש מקרי בניהם הופך מהר למערכת יחסית שבה גיל ההתבגרות ומה שהוא מניח במפתנם הוא לא נעלם היחיד בה. גם ההתמודדות האישית והלא אישית עם היכולת שניתנה להם ועם ההחלטות והאמיתות האישיות הלא פשוטות שהיא מציבה בפניהם, משחקת בה תפקיד. זהו סיפורם של מתבגרים המנסים להבין את עצמם, את העולם הסובב אותם ואת טבע האחריות הצריכה לנוח על כתפיהם.

כבר מהפרק הראשון ניתן להבין שהאלמנט העל טבעי, היכולות של הגיבורים להציץ בעבר ובעתיד, הוא לא סתם שכבת צבע ססגונית. הוא מהווה רובד נוסף המשחק תפקיד אמיתי, ולעיתים קרובות סימבולי בעלילה ובהתפתחות הדמויות בה. כבר בפרק הראשון למשל, מגלה קאנאדה תודות לכוחותיה, כמה אמת יש באמרה על כך שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ארו מצידו חושף, דרך ההימנעות שלו ממגע פיזי עם קאנאדה מחשש שיקרא את עברה, צלקות רגשיות המקשות עליו ליצור קשר אמיתי עם מישהו. האלמנט הזה מוסיף מימד מעניין להתרחשויות, אבל חשוב מכך – הוא עוזר לעגל את הדמויות ואת העלילה, ולהציג התעסקות בנושאים מורכבים יחסית בצורה מרעננת.
זה לא להגיד שמדובר ביצירה כבדה המנסה לשחרר צרור פילוסופיה וביקורתיות על מצב האומה והנוער. בבסיסה זאת עדיין דרמה רומנטית, רק שכאן טסוקובה מפגינה יכולת מרשימה למדי לשלב במסגרת כזאת עיסוק בנושאים כמו התמודדות עם שכול, אחריות וכלל חבילת הצרות שנקראת התבגרות, מבלי לאבד משהו מהקלילות האופטימית והנגישות של הכותר.

Land of the Blindfolded Cover vol.7 Land of the Blindfolded Cover vol.2
אומנות מכריכות של זוג כרכים אקראיים

טסוקובה היא מסוג האמנים המעדיף לרכז את רוב מאמציו ולהתבטא בעיקר דרך הדמויות שלו, והרבה פחות דרך הסביבה הלא מיידית שלהן. אם כי זה לעולם לא נלקח לקיצוניות, ועמודים דלי פירוט ורקע זוכים כפיצוי למבנה של פאנלים קטנים, רבים וצפופים יותר היוצרים תחושת נפח. כך שגם מי שסגנון כזה אינו עולה על רוחו, יוכל להפיק הנאה מהאיורים אם רק יפגין טיפת סובלנות.

על אף יחסי הציבור השליליים שהרוויחה CMX מאז הקמתה, קשה להתכחש לעובדה שבוצעה כאן, אחד הכותרים הראשונים שלה, עבודת עיבוד בהחלט מספקת. אומנם חסר קצת מילון המונחים שאליו הורגלנו בהוצאות Del-Rey, אבל מגוון האומקה (Omake) לאורך הכרכים תורגמו במלואם. על עיקר וטפל. ההדפסה הראשונית של הכרך הראשון והשני מתאפיינת בנייר קשיח ועבה במיוחד, מה שמפריעה לקריאה נוחה ואי לכך מומלץ להימנע ממנה – ההבדל מוחשי, קיפול קל של הכרך יחשוף באיזו הדפסה מדובר.

LotBf היא קודם כל דרמה רומנטית בנויה היטב ומוצלחת מעצם פשטותה, אבל היא לא עוצרת שם ומשתמשת במוטיבים על טבעיים כדי לעסוק בנושאים טבעיים לגמרי, כאלו שלרוב לא מוצאים את דרכם אל סיפורים שכאלה. אולי אין בה איזו חדשנות, איזה גורם "Wow" או מצוינות הזועקת לשמיים, אבל ממתי להיות "רק" טוב מאד הפך להיות דבר רע?

ציון סופי: 8/10

מתנגן ברקע: "1985" של Bowling For Soup

תגיות:

SDC Southren Cross Logo

מספר פרקים: 23
סטודיו: Tatsunoko Pro
תאריך שידור: מ-15.04.1984 ועד 30.09.1984

הצלב הדרומי מתרחשת אי שם בעתיד, בו האנושות הספיקה להתפשט ברחבי גלקסיית שביל החלב והחלה מיישבת כוכבי לכת. אחד מאותם כוכבים הוא גלורי – בית למושבה צעירה ומשגשגת הנמצאת הרחק ממרכז ההתרחשויות. הסדרה עוקבת אחר ג'אנה פרנסיקס (Jeanne Francaix), קצינה צעירה, שובבה וחסרת דאגות בצבא המושבה, ויחידת השריון תחת פיקודה המורכבת משלל דמויות בעיתיות ולא ממושמעות. חייהם הנינוחים משתנים מקצה לקצה כשיום בהיר אחד צי חלליות מסתורי מופיע בשמי הכוכב ומתחיל לתקוף את המושבה. חסרי ניסיון, הם נזרקים למציאות האכזרית של מלחמת חורמה.

הסדרה ללא ספק מנסה להציג את עצמה כדרמת מלחמה למהדרין, ולפחות על פני השטח גם נראה שיש לה את כל האלמנטים הנחוצים לשם כך. את כולם כך מתברר, חוץ מהמרכיב החשוב ביותר – היכולת לשלב את הכול לכדי יצירה אחידה ושלמה שהיא יותר מסך חלקיה. כן, הסדרה מכילה הצגה של מוות ודילמות מוסריות אבל נראה שזה נעשה מתוך הכרח ולא מתוך רצון לעסוק בנושאים הללו, ומכאן היחס השולי שהם מקבלים לכל אורכה. כן, הסדרה מציגה מגוון של אישיויות מעניינות, אבל הן לא מפותחות כלל לאורכה וכתוצאה מכך הפאן האנושי הכול כך חשוב, פשוט אינו קיים. כן, הסדרה מכילה לא מעט סצנות קרב אבל הן מרגישות מנותקות לחלוטין מההתרחשויות היום-יומיות המוצגות בסדרה, חלקית בגלל הדמויות וחלקית בגלל בחירה מפוקפקת של כיווני עלילה.

אפילו אם נשים לרגע בצד את חוסר הלכידות המבנית של הסדרה, צצה לה בעיה אחרת, אך לא פחות חמורה – חורי עלילה. אפילו שהעלילה אינה מפגינה תחכום או עומק ראויים לציון, מה שיכל אולי להקשות על סגירת כל הקצוות, לא מתקבלות תשובות על שאלות עקרוניות ולתהיות עקרוניות פחות. לרגע אפילו מפתה לחשוב שהשניים או שלושה פרקים שחסרים כדי להשלים את כל חלקי הפאזל אבדו איפשהו, אבל הם קיימים – הסוף הפתוח והלא מספק של פרק עשרים ושלוש הוא כל מה שהצופה זוכה לו בסופו של דבר.

קשה להגיד על רמת ההפקה של הסדרה משהו מעבר לכך שהיא סבירה. אומנם רמת האנימציה מרשימה יחסית לתקופת שידור הסדרה, והיא נשארת פחות או יותר אחידה לאורך הסדרה, אבל המחזור האינטנסיבי של קטעי אנימציה בסצנות הקרב – שמהוות חלק לא מבוטל מהסדרה – פשוט זועק לשמיים. העובדה שנראה והפסקול מורכב משלוש-ארבע מנגינות החוזרות על עצמן בסצנות נבחרות לאורך הסדרה, מתחילה לצרום כבר אחרי כמה פרקים. התרגיל הזה עבד במקרה של Berserk רק משום שהיה מדובר ביצירות יוצאות דופן באיכותן, כשבמקרה הנוכחי הן "נחמדות" לכל היותר. לפחות שיר הפתיחה הקיצבי הרגיש במקום ולא הצליח להמאס מהר מדי.

אם אפשר לתאר את הסדרה במילה אחת היא ללא ספק תהיה – "חפיפניקיות". חומר הגלם שהוצג בתחילתה ללא ספק טמן בחיכו שלל הזדמנויות מעניינות, אבל הביצוע לכל אורך הסדרה הקרין חוסר בשלות, מיקוד, השקעה – או שילוב כלשהו של השלושה. כנראה שהדרך היחידה בה באמת תיזכר הצלב הדרומי, היא בכך שגרסה ערוכה שלה מהווה את חלקה השני של סאגת Robotech המפורסמת ומעוררת המחלוקת, וחבל שכך.

ציון סופי : 6/10

מתנגן ברקע: "DAYBREAK'S BELL" של L'Arc~en~Ciel

נ.ב: מספר תצלומי מסך יתווספו בהמשך~

תגיות:
07 מרץ
27
מאת Random Otaku

 אוטקו 101 – Japanorama : Otaku

Japanorama Otaku Japanorama Otaku

יפנאורמה (Japanorama) היא סדרה דוקומנטארית, העוסקת בכל פרק בנושא אחד הקשור בתרבות ובחברה היפנית המודרנית. כפי שאפשר לנחש, תורו של האוטקו (Otaku) היפני לרגע של תהילה היה רק עניין של זמן – ואכן, פרק שלם בעונתה השנייה של הסדרה הוקדש לאותם אנשים, אשר עומדים מאחורי התופעה החברתית-כלכלית המעניינת והייחודית הזאת.

Japanorama Otaku Japanorama Otaku

הרבה מהגרוב והאנרגיה של הפרק הם תוצאה מהופעתו של ג'ונתן רוס (Jonathan Ross), שעושה עבודה מעולה כמנחה\קריין לכל אורכו. במקום לנסות ולהיות ענייני, רציני ומכובד, הוא מביע עניין אמיתי בתחום ואינו מפחד להתערבב עם הסביבה שאותה הוא מסקר. הוא אפילו מודה עם תחילת הפרק, שמתחת לכל האווירה המכובדת שאופפת אותו לכאורה, הוא בסך הכול סוג של אוטקו. הגישה הזאת הופכת את הצפייה לכזאת שקל יותר להתחבר אליה ולהינות ממנה.

Japanorama Otaku Japanorama Otaku

אם בכל זאת צריך להצביע על חיסרון אחד של הפרק, הרי יהיה זה האורך שלו. אפילו שנעשה מראש מאמץ להתרכז בצד האנושי של התופעה – באוטקו עצמו – ולהשאיר את העיסוק בתחביב בהילוך נמוך, עדיין מדובר בתחום רחב מימדים ובעל מספר רמות עומק. עשרים וחמש הדקות מספיקות בקושי, רק כדי לספק תאור כללי על האספקטים והפעילויות השונות בהווי האוטקו היפני. מצד שני, תכנון חכם הצליח למנוע תרחיש בו דברים מסוימים לא זוכים ליחס ואחרים נותרים חצי מבושלים.

Japanorama Otaku Japanorama Otaku

הפרק הזה בפרט, סיפק חווית צפייה מרתקת ומעשירה, המלווה בקריינות זורמת ומלאת הומור. בכלל, יפנאורמה היא סדרה שעושה כבוד לתחום הדוקומנטארי, ומראה שדוקו לא חייב להיות יבש או ענייני לגמרי כדי לשמש ככלי לימודי. סדרה מומלצת לכל מי שמתעניין ישירות או בעקיפין בחברה ובתרבות של יפן בת ימינו.

כשירות לקוראי, הותיקים והמזדמנים כאחד, וכפיצוי על חוסר העדכונים בזמן האחרון, החלטתי לספק הורדה ישירה של הפרק הספציפי הזה. צפייה מהנה.

מתנגן ברקע: "Twilight" של Electric Light Orchestra

תגיות: