בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה

ארכיון עבור קטגוריית ’אנימה‘

11 ינו
27
מאת Random Otaku

 כשכל דבר אחר נכשל… noitaminA!

אחת הנקודות המסקרנות שעלו בדיון שנוצר כאן לפני ארבעה חודשים בנוגע למצבה של קהילת מעריצי האנימה הישראלית, התייחסה אל תעשיית האנימציה היפנית במצבה הנוכחי, ולתוצריה, כגורם מרכזי לאיבוד העניין בתחום בקרב מעריצים ותיקים בישראל. למרות שהיא נקברה תחת הררי תתי-הדיונים אחרים, יש ערך בהפניית אור הזרקורים אל הנקודה הזאת, גם אם באיחור ובאופן שונה מהצפוי.

למרות הדחף הטבעי לקטלג אמירות בכל הנוגע להידרדרות רבתי של אנימה בשנתיים-שלוש האחרונות, כגרסה מוכרת של הקינה על "דור הולך ופוחת", כדאי לעצור לרגע ובכל זאת להתעמק במה שנכתב באותיות הקטנות ונאמר בין השורות. אם נשים בצד את הדיון המתבקש על הבדלי תפיסה, טעם ומטרה הצובעים את האופן בו אנו מתייחסים לתוכן אותו אנו צורכים, נוכל להתעמק ברשימת הכותרים אשר הרכיבו את עונות השידורים של השנתיים-שלוש האחרונות, ולהבין מאין מגיעות אמירות שכאלו.

בבחינה שכזאת יהיה קשה לפספס את מגמת הגידול המסתמנת זה זמן רב יחסית בכמות הכותרים החדשים הפונים באופן ברור למכנה המשותף הנמוך ביותר, או שמא לקהל נישה כזה או אחר. מדובר בהחלטה הגיונית מנקודת מבט כלכלית עבור חלקים נרחבים בתעשיית האנימה היפנית השרויים במצב כלכלי לא יציב – הפקת סדרות להן יהיה קהל צרכני "שבוי", לטובת מימון שוטף של הנפשות הפועלות ופרויקטים מאתגרים יותר. עם זאת, גישה זאת מעלה שאלות מטרידות בנוגע למקומו של אנימה כמדיום ערכי (לאו דווקא בהקשר האומנותי), לאור היחס הלא מחמיא הקיים בין מספר הכותרים המופקים, מסוג זה ומהסוג המאתגר יותר, במציאות בה בכל עונת שידורים עולות לאוויר יותר מ-20 סדרות חדשות, ובעיקר לאור התגברות הדליפה של רעיונות "שיווקיים" גם אל תוך הפקות ועבודות בהן זרים לחלוטין, כדוגמת אלמנט ה-moe ב-Sora no Woto.

מדובר במציאות מורכבת ולעיתים אף קשה, שעתידה רק להסתבך עוד יותר עם כניסתו לפעולה של חוק מס' 156 בחודש יולי הקרוב.

אחת מקרני האור החזקות במציאות הישרדותית זו היא רצועת שידורים שבועית קצרה, אשר צריכה להיות נר לרגלי כל מעריץ אנימה ותיק המלין על כך שהוא לא מסוגל עוד למצוא סדרות איכותיות חדשות – noitaminA. הרצועה, שהושקה באמצע 2005, נוצרה מתוך כוונה לתת במה לסדרות אנימה שונות הפונות לקהל יעד רחב ובוגר יותר מהדמוגרפיה השלטת באנימה באופן כללי, של גברים צעירים.


הטארקי מן מציעה מבט שנון, מצחיק, מרגש ומעט מעציב אל חייו של ציבור שלם ולרוב שקוף ביפן.

למרות נתוני הפתיחה שלה – הוקצה לה חצי שעה והיא מוקמה בלילה שבין חמישי לשישי – הרצועה זכתה להצלחה מהירה יחסית מבחינת נתוני החשיפה לה זכתה וכמות הצופים שמשכה. היא התבססה מהר מאד כמקור לסדרות קצרות, איכותיות ומגוונות למדי בנושאיהן – בדיוק מה שנדרש כדי למשוך קהל מזדמן יותר, או מעריצים אשר חיפשו משהו שונה.

דוגמא בולטת להצלחה הראשונית של הרצועה היא Hataraki Man, סדרה אשר דיברה על ואל פלח באוכלוסיה הכמעט ובלתי נראה בהווי הבידורי ביפן; נשות הקריירה ועובדות המשרד "האפורות", וזכתה לנתוני רייטינג גבוהים יחסית לסדרת אנימה (ממוצע של 4.4% ושיא של 5.1%). דוגמא אחרת היא Nodame Cantabile, ששודרה ברצועה מינואר ועד יוני 2007, אשר זכתה להצלחה מסחררת ולהפקה של שתי עונות המשך – אשר שודרו ברצועה גם כן – כמו גם דרמה טלוויזיונית פופולארית.


פארדייס קיס, עמוק בפנים, היא דרמה אנושית חמימה המוגשת על מצע ססגוני ומסוגנן.

פרט להצלחות אלו, סדרות נוספות אשר שודרו ברצועה וזכו לביקורות אוהדות הצליחו לגרוף הישגים מעשיים מסוימים – Paradise Kiss, Honey & Clover ו-Moyashimon הן העיקריות שבהן. הצלחות מתמשכות אלו, בדגש על ההצלחה רחבת ההיקף של Eden of the East, אשר שודרה ברצועה מאפריל 2009 ומאז זכתה לשני סרטי המשך, הביאו את הנהלת Fuji TV להחלטה כי יש לקדם עוד את הרצועה ובאפריל 2010 היא הורחבה לכדי שעה שלמה, והחלו להופיע בה 2 סדרות במקביל בכל רגע נתון. באותו החודש, חברת ההפצה והתרגום האמריקאית FUNimation הכריזה על כך שהגיעה לכדי הסכם עם הנהלת הערוץ, וכי שידורי הרצועה ישודרו בליווי כתוביות באינטרנט כשעה לאחר שהסתיימו ביפן – סימן לכך שסדרות הרצועה תפסו את עניינו של קהל נרחב בקהילת המעריצים האמריקאית.


לא רק שנודמה מספקת הרבה תענוג לאוזניים וללב, היא גם מצליחה לשלב מוזיקה קלאסית וקומיות.

החלק הארי של 23 הסדרות אשר שודרו ברצועה בחמש השנים מאז שנוסדה, זכו להכרה מצד מבקרים ומעריצים כאחד, גם אם הכרה זו לא לוותה בהכרח בהצלחה מסחרית תואמת. נראה שרצף זה לא עתיד להישבר גם בעונת השידורים האחרונה, של חורף 2010, בהתחשב בכך ששתי הסדרות המשודרות ברצועה כחלק מעונת שידורים זאת – Fractale ו-Wandering Son –  זוכות כבר עכשיו לשבחים ומסתמנות כמובילות העונה.

לאור היסטוריה מרשימה כל כך, קל יהיה להמליץ בפה מלא וללא שום הסתייגות לכל מעריץ ישראלי, ובעיקר לאלו אשר איבדו תקווה כי ימצאו משהו איכותי לראות, לכל הפחות לתת הזדמנות לכל סדרה חדשה אשר משודרת במסגרת רצועת השידורים של noitaminA, ואף להשלים את הצפייה בסדרות שכבר שודרו ברצועה בעבר.

כשהמסך מוצף בסדרות על להקות של תלמידות תיכון חסרות נקודה או נשמה, בסדרות המשך לאצ'י תפל ושל סדרות בהן הדמויות מייצגות את מדינות העולם באופן קומי לשם סיפוק הצורך בשיפים (OTP), האלטרנטיבה שמציעה noitaminA היא כמעט בגדר גלגל הצלה בלב סערה; נווה מדבר מרהיב בלב שיממון של בינוניות, רדידות והקרבה של הנרטיב למען המכנה המשותף הנמוך ביותר ונישות פטישיסטיות.

אז בפעם הבאה שאין לכם מה לראות, תפתחו את הערך של הרצועה בויקיפדיה האנגלית, ותבדקו אם ניסיתם כבר לצפות בכל הסדרות המוזכרות בו.

תגיות:

לא מעט נאמר ונכתב כבר על פרקה הראשון של Gundam Unicorn, במחוזות רחוקים ובשלל שפות זרות. על ההפקה המהממת, על כוראוגרפיית הקרבות שמשאירה את הצופה על קצה הכיסא, על הבימוי, הדמויות ועל עוד שלל נקודות – על המכלול השלם שהפך את הפרק הזה למחייה של יקום שלם, ואת גרסת ה-BD שלו למובי דיק של רשימת הקניות שלי בטיול ביפן. זו כנראה הסיבה שאני מעדיף להקדיש מספר מילים דווקא למה שחבוי בנבכי הפרק עצמו והצליח לתפוס את תשומת ליבי – קופסת לפלס (Laplace Box).

אותו פריט מסתורי המתמקם במהרה במרכז ההתרחשויות, מוצג כדבר המסוגל למוטט את שלטון הפדרציה ואשר אחראי לשגשוג ולעושר של קרן ויסט (Vist Foundation), המחזיקה בו מאז שהוקמה. בעיני מייסד הקרן וראשה הנוכחי, זהו דווקא דבר מה המסוגל להחזיר את ה-Universal Century למסלולו "המקורי" ו"התקין" – זהו בעצם סימן השאלה הגדול ביותר של עלילת הסדרה, ובו בזמן כלל לא סימן שאלה של ממש.

כבר בסצנה שפותחת את הפרק נשלף הרמז למהותה של הקופסא, או שמה של תוכנה המוזר – זוהי האמנה המקורית של הפדרציה, חרוטה על לוח אבן, אשר נוצרה לרגל המעבר לשיטת הספירה החדשה ותחילת ההגירה של האנושות לחלל. העותק היחיד של מה שהיה אמור להיות מוצג בטקס החגיגי לכבוד המעבר לספירת ה-UC, ואשר אבדה במתקפה של ויסט הצעיר ושאר חבריו המהפכנים על תחנת לפלס, בה התקיים האירוע.

הכיצד ייתכן שלוח אבן בן כמעט מאה, יכול לא רק לאיים על מערכת שלטון שלמה, אלא עלול אף להביא לסופה של המציאות הנוכחית ממש? פשוט משום שהוא הדבר היחיד שיכול – משום שהוא מכיל פיסת מידע חשובה מעין כמוה, אמת המסוגלת למוסס את יסודות הסטטוס-קו הפוליטי בעולם ולשפוך אור על שורש מאה שנות היסטוריה רווית דם, סבל ואלימות.

קופסת לפלס אינה איזה נשק סודי ובלתי מנוצח או פיתוח טכנולוגי מרשים, משום שאלו לא מסוגלים למוטט את הפדרציה, כפי שהוכיחה מלחמת השנה (One Year War) והמאבקים המזוינים שהיא הולידה. היא מכילה דבר נורא בהרבה – חופש. האמנה, בגרסתה המקורית, הכריזה כי תושבי המושבות הם שווי זכויות ואינם נחותים בדבר לאלו שבחרו להישאר על כדור הארץ, וכי כובד משקלה של ממשלת הפדרציה תועבר אל ביתה החדש של האנושות, החלל – האמנה היא האמנציפציה של תושבי החלל מידי אלו שנשמתם עוד כבולה לכדור הארץ, בכך נח כוחה המפלצתי ולכן חשוב לשמור את קיומה בסוד.

כמעט מאה מאוחר יותר אלו אולי רק מילים החצובות בסלע, אך המשמעות שלהן טומנת בחיכה השלכות מרחיקות לכת. אילו הן היו רואות אור יום, המילים הללו היו מסגולות אולי למנוע את יצירת הנסיבות שהולידו את מלחמת השנה והמאבקים המזוינים שרדפו אותה כצל, ייתכן והן היו מונעות מאה שנות סבל, אפליה ורודנות ונותנות סיכוי ליצור מציאות טובה יותר, שאת דמותה קשה לדמיין. על כך בעצם מבקש ויסט הזקן מחילה – על כך שבמו ידיו לא רק רצח כה רבים אלא גם חיסל עתיד מבטיח, שלמענו נלחם מלכתחילה. זו גם הסיבה שנדרש מישהו ראוי לקופסא – בידיים הלא נכונות, האמת המטלטלת הזאת תבוזבז כהצדקה למרחץ דמים חדש, ותוחמץ ההזדמנות לתקן ולו במעט את ה"עיוות" בעולם.

מכל הדברים, קו המחשבה הזה, על הטרגדיה של יקום ה-UC, העלה בעיני רוחי טרגדיה אחרת, ומוחשית יותר – זו של אלכסנדר השני, "אלכסנדר המשחרר", קיסר רוסיה מאמצע המאה התשע-עשרה, אשר מצא את מותו מידי מהפכנים בני ארגון אידיאולוגי קיצוני בשם "רצון העם". אלכסנדר זכה לכינויו על כך ששחרר את העריסים הרוסיים מעבדותם בכל רחבי המדינה, ובכך יישר קו עם שאר אירופה באיחור קל של כמעט שלוש מאות שנה. מעבר לכך הוא היה אחראי לרפורמות בכלכלה ובמסחר, אשר יצרו חופש כלכלי גדול יותר לאזרחים מן השורה, והחל לפתח את מערכת הרכבות של המדינה במטרה להצעידה קדימה. ביום שקדם להתנקשות בחייו, הוא אישר את הנוסח הסופי של ההחלטה להקים את ה"דומה", בית נבחרים בעל סמכויות חוקיות מוגבלות – צעד ראשון בדרך למעבר למלוכה פרלמנטארית, בדומה לאנגליה.

כתוצאה מההתנקשות, אלכסנדר השלישי, שירש את כס אביו, גנז לגמרי את רעיון הקמת בית הנבחרים, הגביר באופן משמעותי את רדיפת מתנגדי השלטון בידי המשטרה החשאית, גיבה דרך חוסר פעולה גל פוגרומים ביהודים ובלם במקומו את גל הרפורמות של אביו. המתנקשים, אשר רצו ליצור חברה סוציאליסטית בה יהיה שוויון רב יותר בין כלל תושבי המדינה, יצרו במו ידיהם מציאות גרועה עוד יותר מזו שרצו לשנות, וכזאת שהובילה בסופו של דבר למהפכה הבולשביקית ולמאה שנות סבל, אימה, רודנות וחוסר ודאות.

בלהט המהפכני העיוור שלהם, הם נתנו לשאיפה שלהם ליצור עולם צודק יותר להוליד טרגדיה בקנה מידה בלתי נתפס. בניגוד לויסט, להם לא הייתה אפשרות להפנים את תוצאות מעשיהם ולהכות על חטא, להם לא הייתה קופסת לפלס, וזו אולי תזכורת לחשיבותו של מד"ב אמיתי ודוגמא נוספת למה אני מוצא באנימה כמדיום.

השאלה המרכזית באמת של Unicorn היא אם כך, לא מה מכילה קופסת לפלס, אלא האם בכוחה באמת ובתמים לשנות ולדחוף את המציאות לכיוונה המקורי – האם היא מסוגלת לעמוד אל מול נחשול היסטוריה בן מאה שנים ולגבור עליו בסופו של דבר? החודשים עד שחרור הפרק הבא של הסדרה הולכים להיות ארוכים במיוחד.

תגיות:

לפני שאני מתפנה לכתוב כמה מילים על היום שביליתי ביריד האנימה הבינלאומי של טוקיו, ונראה שיש הרבה על מה לכתוב והרבה תמונות לשתף, צריך תחילה לסכם את סבב הקניות של דן דן (Den Den City), איזור חנויות האוטקו ובמייד קפה (Maid Café) של אוסקה וסביבתה. בניגוד לרושם שאולי נוצר, תודות גם לכך שלא צילמתי את אחד הפריטים הקבור אי שם בארון, דלות ערמת הקניות מצביעה רק על העובדה שמצאתי את רוב מה שחיפשתי בטוקיו ולא שדן דן מגוונת או מעניינת פחות מאקיבה (Akihabara). ביותר ממובן אחד, דווקא ההפך הוא הנכון – אזור דן דן מרגיש הרבה יותר אוטנטי, טבעי ומציאותי יותר מחנויות הענק של אקיבה. זה כנראה קשור גם בעובדה שהאוטקו כאן, בדומה לכלל אוכלוסיית העיר והאזור, פחות פורמאליים ויותר אנושיים מעמיתיהם בטוקיו.

את מודל הגנפלה (Gunpla), הלקוח מ-Gundam Unicorn, מצאתי בחנות הדו-קומתית המוקדשת לגנדאם, אחת החוויות הייחודית של דן דן – בעיקר למעריצי גנדאם. כלים להרכבת גנפלה לעומת זאת (נייר שיוף, סכין ייעודית וכו') לא הצלחתי להשיג, משום שהגעתי בדיוק יום לפני חידוש כלל מלאי החנות. את הדיסק האחרון של Umineko, אשר מכיל את חלקים חמש ושש, החלטתי לקנות באופן ספונטני בעיקר בגלל למחיר שלו, אם כבר יש הזדמנות לקנות עותק במחיר הגיוני – אחרי הכול החלק החמישי תורגם כבר לאנגלית.

היתרון העיקרי של מגזין Newtype בגרסתו היפנית, כמובן מעבר לעובדה שבניגוד לגרסה בשפה האנגלית, זו עדיין חיה ובועטת, הוא התוספות שמצורפות דרך קבע לגיליונות המגזין. במחיר של כ-30 ₪ אפשר לרכוש עותק של גיליון חדש, אליו מצורפים מיני מוצרים שלעיתים יכולים לפצות על חוסר הידע ביפנית של הקונה. במקרה שלי מדובר בגיליון חגיגי, לכבוד 25 שנה למגזין, אשר כלל מחזיק מפתחות רשמי של המגזין וחוברת פוסטרים קטנים שמכילה תריסר פוסטרים ממיני סדרות מפורסמות.

אם כבר רצף קנייה של משחקי נובלה ויזואלית, אז למה לא לנסות את הגיליון החדש של Comptiq, מגזין העוסק בתחום – בעיקר כשהוא מגיע, בדומה ל-Newtype, עם כל מיני תוספות מעניינות וכמה פרקים של כותרי מנגה לא עלומי שם. שתי התוספות שצורפו לגיליון הן לוח שנה של Lucky Star וחוברת מידע מעוצבת העוסקת בפרויקטים האחרונים של Type-Moon, אם זה משחק ה-PSP החדש שלהם או העיבוד הקולנועי למסלול ה- Ultimate Bladeworks של Fate/Stay Night.

אחרונים חביבים הם עוד צמד פריטי Type-Moon – האחד הוא הכרך הראשון בדרמה הקולית של Fate/Zero, שבתקווה יעזור לי לתרגל את הבנת הנשמע ברגע שאגיע לשלב הזה בלימודי היפנית, והשני הוא ספר המציג את מאחורי הקלעים של תהליך העבודה על הנובל של Fate/Zero, אשר כולל הרבה טקסט אך גם לא מעט תמונות.

מעבר לכל אלו קיים לו גם עותק יד-שנייה במצב מעולה של Fate/hollow Ataraxia, שהצלחתי למצוא ממש בדרך נס במחיר נמוך במיוחד, באחת מהחנויות הקטנות, הפנימיות והשקטות יותר של דן דן. הוא לא זכה לככב כאן פשוט משום שהספקתי לקבור אותו עמוק בארון כשחזרתי לטוקיו.

נ.ב: הקליקו על התמונות כדי לגלות את משמעות החיים.

09 יונ
13
מאת Random Otaku

 רשמים ראשוניים: SPT Layzner

במציאות המקבילה של Layzner השנה היא 1996 והאנושות החלה לבנות בסיסי חלוץ על מאדים, פותחת בכך חזית חדשה במלחמה הקרה, שלא רק שלא נגמרה – היא אף התעצמה והחריפה במרחבים האדירים של החלל. הסדרה נפתחת עם הגיעם של קומץ תלמידים צעירים לבסיס החלוץ של האומות המאוחדות על הכוכב האדום. לפני שהם מספיקים להתרגל לסביבתם החדשה, הבסיס כולו הופך לשדה קרב קטלני כאשר ארבע מכונות בלתי מזוהות ודמויות רובוטי ענק מופיעות בתחומו ופותחות בקרב יריות בינן לבין עצמן. כשהקרב נגמר והאבק שוקע מתברר כי הבסיס נחרב ומרבית תושביו נהרגו. עם זאת, נראה כי מאבק ההישרדות האמיתי של הניצולים רק מתחיל, כאשר מקרבה של אחת המכונות, שחוזרת לבסיס ההרוס, יוצא טייס אנושי, אג'י (Eiji) שמו, ופונה אליהם עם מסר בהול – כדור הארץ בסכנה.

כבר מן הרגע הראשון, לייזנר מסתמנת כסדרה מעניינת משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא העולם בו היא מספרת את סיפורה – בניגוד לסדרות מכ'ה (Mecha) רבות השואלות את התבנית המוכרת של "חייזרים מנסים לכבוש את כדור הארץ ולהשמיד את האנושות", לייזנר מציגה מציאות בה האנושות מפולגת, עומדת בכל מקרה על סף של השמדה עצמית, כתוצאה מהמאבק אדיר המימדים שמתנהל בין בריה"מ וארה"ב. בכך היא מעלה סוגיה מהותית – האם לבני האדם יש בכלל סיכוי אמיתי לנצח. שילוב של רכיב זה בעלילה – מהרגע הראשון, החייזרים מנצלים את החשדנות והתוקפנות של הצדדים נגד עצמם, בכדי לחסוך לעצמם עבודה – מוסיף לה כבר מתחילתה מימד נוסף של מורכבות ועומק. כל עוד הוא לא יזכה בסופו של דבר לפיתרון דאוס-אקס-משינה, הוא עוד עתיד להמשיך ולהוסיף תיבול רב ומבורך לעלילה.

הסיבה השנייה היא ההתייחסות המאוזנת לו זוכה עד כה רכיב המכ'ה בסדרה – רובוטי הענק אומנם זוכים לזמן מסך משמעותי, אבל הם לא מהווים מרכז כובד של ממש בסדרה. הם לא זוכים ליחס מיוחד ומוצגים ככל כלי מלחמה, כעוד מכונה הנמצאת בשימוש הדמויות של סיפור המד"ב הזה. יותר מהכל, זה מאפשר לתת הדגשה וחשיפה ראויה לדמויות לסיפורן בעולם הסדרה. שישה פרקים אל תוך הסדרה, נקודת המבט השלטת בה היא לא זאת של נערים ונערות יפי בלורית המנסים להציל את האנושות מפני פלישה ושיעבוד בעזרת רובוטי ענק, אלא זאת של חבורת בני טיפש-עשרה מפוחדים ואובדי עצות המנסים בסך הכל לשרוד במציאות המחרידה שמתחילה להתהוות סביבם, וזו של אג'י, המתייצב לצד האנושות ומנסה לעצור את המלחמה. העובדה שזהו קודם כל סיפור ההישרדות של גיבורי הסדרה, ורק לאחר מכן שלל דברים אחרים, מקלה על הצופה להתחבר לדמויות, למאבקן ולאירועים העצמתיים המתרחשים סביבם.

מעט מוקדם להגיד כיצד יתפתח מאבקם של תלמידי "אגודת החלל" וזה של אג'י, ואיך אלו עתידים להשתלב במלחמה בין האנושות לבין הפולשים המסתוריים, המסתמנת באופק – מה שבטוח הוא שכל התפתחות שלא תבוא ניצבת על בסיס איתן, הנבנה עד כה, בששת הפרקים הראשונים. הדגש על קרבות המכ'ה בסדרה עתיד רק לגדול, עם הכיוון אליו מתפתחים האירועים, אבל חוזקה האמיתי לא נח שם ואל לה להחליש את ההתרכזות בסיפורם של גיבורי הסדרה, והצגת ההתרחשויות דרך עיניהם, אחרת הייחודיות, הנגישות והעניין שבה עלולים להעלם באותה המהירות בה הופיעו – בסופו של דבר זאת תהיה שאלה של שימור האיזון העדין שנוצר בסדרה, בין הסיפור האנושי לבין האופן בו הוא מסופר.

נ.ב: כולי תקווה שאצליח לכתוב עוד מספר ביקורות ורשמים ראשוניים בזמן הקרוב, אחרי כל הזמן הזה.

תגיות:
09 יונ
09
מאת Random Otaku

 ביטים קהילתיים 09.06.09

  • ערב יפן 2009 – ביום חמישי הקרוב, ה-11 ביוני, יתקיים זו שנה רביעית ברציפות "ערב יפן", המוקדש כולו לתרבותה של המדינה המעניינת הזו, בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב. הערב מאורגן ע"י סטודנטים מהחוג ללימודי מזרח אסיה, בשיתוף פעולה עם שגרירות יפן, ועיקרו – הדגמת קליגרפיה, סדנה להכנת סושי, הצגה מקורית ושלל אטרקציות נוספות. כמו תמיד, האירוע יהיה פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. פרטים נוספים על האירוע ניתן למצוא בעמוד שנפתח עבורו ב-Facebook, או לחילופין, כאן.
  • AnimeBit הושק – אחרי שבועיים של בטא סגורה ומאומצת, השירות החדש של TheCrow – ארכיון Bittorrent של הוצאות פאנסאב ישראלי – נפתח באופן רשמי לקהל הרחב. נכון לכתיבת שורות אלו, האתר מרכז את הוצאותיהן של שש קבוצות פאנסאב ישראליות בולטות, ומספר קבוצות נוספות עתידות להצטרף אליו בימים הקרובים. בתקווה, השירות שהוא מציע לגולשים באמת ובתמים יהפוך את האתר לנקודת מפגש משמעותית עבור הפאנסאב הישראלי – אם זה עבור הקבוצות ואם זה עבור הצופים.
  • מנהל נוסף בטאקו-סאן – כדי לשפר את מהירות התגובה של טאקו-סאן, אגרגטור בלוגי אנימה ישראליים, עבדכם הנאמן מונה לפני מספר ימים, באופן לא רשמי, למנהל משני של האתר. מעתה ואילך ניתן להעביר גם אלי בקשות הצטרפות לשירות והמלצות על בלוגי אנימה ישראלים בהם נתקלתם וכדאי להוסיף אליו, בעזרת דוא"ל לכתובת הרגילה – randomotaku dot feedback at gmail dot com.
  • הרואי-צ'אן, בעברית – בשעה טובה, קבוצת Conor-Subs שיחררה אתמול את הפרק האחרון בסדרת ה-ONA הקומית, The Melancholy of Suzumiya Haruhi-chan. אתם יותר ממוזמנים להוריד את הסדרה, המורכבת מ-25 פרקים בני 2-6 דקות. למען הגילוי הנאות – מילאתי תפקיד של איש QC בפרויקט.

כמו תמיד, אם נתקלתם בידיעה כלשהי הקשורה בקהילת האנימה ומנגה הישראלית או שאתם מעוניינים לקדם ידיעה משלכם בנושא, אתם מוזמנים לשלוח לי דוא"ל לכתובת הרגילה:

דואל ליצירת קשר