בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה
16 יול
10
מאת Random Otaku

 "בועת מחשבה" חוזר לשוחות

Legend of Galactic Heroes Quote - 01

Legend of Galactic Heroes Quote - 02

נקודה חשובה (מתוך Legend of Galactic Heroes)

אם יש הבנה מנחה אחת לעשייתי בקהילת היא ששינויים אמתיים, חייבים להיות מהותיים: כדי ששינוי יתפוס וישתרש, נדרשת השקעה מתמדת וזמן, במובנה הלא אהוד של המילה. אויבו של שינוי שכזה הוא קודם כל מציאות המקדשת ריגושים וסיפוקים מיידים, ובכדי לשרוד את אתגריה הקיומיים מיישם השינוי נדרש התמדה ואורך רוח. מצד שני, חשוב לא פחות לדעת לזהות את השינוי, או שמה אי-השינוי בהלך הרוח ואת הרגע בו מימוש חזון הופך למאבק בתחנות רוח.

כשהפסקתי לכתוב כאן לפני יותר מחמש שנים, הייתי מלא בהיסוס ובחשש אך גם בתחושה כי הנה נפתח פרק חדש ומשמעותי בהוותי כמעריץ – החזרה לאמא"י בתפקיד בכיר, בנסיבות שונות בתכלית מהפוטצ' של 2007, הייתה משכרת וזימנה על פניו הזדמנות של ממש להביא את רעיונותיי לעולם המעשי. לא זאת בלבד, הרי שכבר מהרגע הראשון, העשייה הארגונית הרגישה כמסוגלת למלא כל דקה פנויה ואת כל תשומת הלב אם רק אתן לה.

בסופו של דבר, התברר כי זה היה פרק שנחתם בהבנה כי אני ניצב מול אותן תחנות הרוח – ארבע השנים שביליתי בהובלת המסגרת הזאת היו מלאים חוויות מהותיות, אך הן נחתמו בהתפכחות מרה ובביצוע "חישוב מסלול מחדש". יותר מכל, הן סיפקו קרקע פורייה לחוויה החשובה ביותר שאדם נושא חזון יכול לחוות – מפגש מתמשך ובלתי מתפשר עם המציאות המעשית של קידום מטרות הארגון אל מול קהילת מעריצי התחום בארץ כפי שהיא בנויה ומתנהגת, על הניגודים הקיצוניים שהיא מכילה ומעמידה לפרנסיה הרוחניים.

התובנות המצטברות שסיפק החיכוך הזה והתחושה המצטברת לא פחות של דריכה במקום הן שהולידו את השלב הראשון בדרך שהובילה בסופה למעמד הנוכחי, ובכך לפחות יש בהן תרומה חיובית תחומה. עם היציאה לדרך חדשה, הן שדחפו אותי בנובמבר 2014 להחיות את רוחו של "הפאנזין".

"בועת מחשבה" בתצורת הפאנזין שלו נולד על יסודותיו הרוחניים של קודמו מ-2009, הרבה תודות למי שלא נמנה עם קהילת המעריצים באותו ניסיון ראשון. הוא אפשר לי להמשיך ולעשות בדחיפה של תחום התוכן, שהיה מאז ומעולם נקודת החולשה של קהילת המעריצים שלנו. חשוב מכך, הוא אפשר לעשות זאת במסגרת הגדולה ממני – כזאת המאפשרת לעודד ולפתח את מי ששואף, במודע ולאו, להפוך לחוד החנית של העיסוק הפורה והמורכב בתחביבנו המשותף.

שנה וחצי של צבר חוויות במסגרת הזאת, בחברת כמה מהאושיות המרשימות לצדן זכיתי לעבוד בקהילה הישראלית, פיתחו בי בהדרגה את התובנה הרדומה שנטעה עזיבת אמא"י. התובנה כי לכל העשייה המפרכת והמורכבת הזאת נדרש משהו משלים ל"ציבורי", שימלא את החלל ה"פרטי" שנוצר מאז אותו יום – דוגמא אישית.

דוגמא אישית שנובעת מהשאיפה להוסיף ולפתח את השיח הדליל שקיים בנושאי קהילתה ותחביב, לחזור ולתרגל את הכישורים עליהם התבססתי בעשייתי כמעריץ מאז תחילת דרכי, ובכך גם לשפר את יכולתי לתת דין על עשייתם של אחרים, כעורך ראשי בפאנזין ובכלל.

דוגמא אישית שנדרשת משום שתמיד אטען כי ללא קיום פעיל ופעלתני בקרב חבריה, "אזרחות פעילה" אם תרצו, דינה של קהילת המעריצים שלנו להמשיך ולדשדש עוד שנים רבות בין דוכני פיגרים מזויפים ועצומות אינטרנטיות הדורשות את חזרתו של ערוץ האנימה ב-Yes.

זוהי דוגמא אישית שצריכה לעלות מן האוב – על "בועת מחשבה" לחזור לחיים, כשמשלימה נדרשת לפאנזין וכבמה להתעסקות באנימה, מנגה ותרבות האוטקו, על קהילת המעריצים של תחומים אלו בארץ ובכלל.

כדברי האמרה הערבית – "אם אתה נסיך ואני נסיך, מי יוביל את החמור?"

תגיות:
  1. Jiyuu כתב,

    מזל טוב.
    יש לציין שעדיין לא ראיתי חזירים מעופפים מחוץ לחלון שלי, אבל אני אחכה עם הסקת המסקנות לאחרי הפוסט הראשון שיעסוק באנימה.


  2. kat כתב,

    אני חושבת שהעיסוק בתחום התפרק בצורה אורגנית ונשאר לדשדש ברמות שהוא נמצא בהן כיום לא רק כי אין מי שיוביל בצורה של דוגמא אישית, אלא ממליון סיבות אחרות, החל מהרכב הקהילה ועד לשינוי באופן צריכת המדיה והתוכן בעשר השנים האחרונות פלוס. זה מצב מחורבן למי שרוצה לעסוק בתחום בצורה רצינית בעברית, ואני לא יודעת אם בסופו של דבר הפתרון יהיה הנגשה של הדיונים או בניה של קליקה אינטלקטואלית אליטיסטית. או משהו באמצע. מסובך הדבר הזה. בכל מקרה, בהצלחה.


  3. ev-love כתב,

    אחת הבעיות הנפוצות ביותר של אנשים בעלי עמדה בחירה זה השחיקה, כולם תמיד מתחילים בצורה שאפתנית ולאט לאט נחשפים למציאות ומבינים שהאידיאל שלהם הוא רחוק מלהיות אידיאלי בשביל כולם וגם אם כן שזה לא תמיד בר ביצוע ובכל זאת אני מאוד שמח שאתה הצלחת שלא להישחק מכוונה מסויימת וכן לקחת את ההרגשה הזאת ואת התסכול ויצרת את הפאנזין.
    הקהילה בארץ היא לא ממש מסובכת, היא מתחלקת לשתי קבוצות כאשר אחת מהן היא אלו שבאים בשביל להעשיר את הידע שלהן בתרבות היפנית ובתרבות האנימנגה בכללי ואז יש את החלק השני של הקהילה שהתחיל כנראה מאותה סיבה אבל נשאר בשביל הכנסים(לצערי אני נמנה כחלק מהזרם הזה) ובכל זאת יש חפיפה מסויימת בין הזרמים.
    בנוסף אני רוצה להתייחס גם לנקודה האחרת שלך כאשר טענת שבעצם אין שיתוף פעולה או התנדבות בקרב הקהילה אלא מדובר רק על אינדיבידואלים מסויימים שמוכנים לקחת את העניינים לידיים שלהם, אתה צריך לזכור שזה לא רק ככה בקהילה שלנו אלא בכל קהילה ככה, כאשר בן אדם קם ומחליט לעשות שינוי כאשר אחרים יושבים ומחכים לו זה נקרא מנהיגות וזה סוג האנשים שאנחנו.
    וכאן אני משלב את שתי הנקודות שלי כיוון שיש גידול בסגל החדש של הכנסים ואנשים מוכנים להתנדב לעזור(ללא אינטרסים רווחיים) כלומר זה כן מראה נכונות מסויימת כן לקדם את הנושא או לפחות לתחזק אותו, מכאן רק נשאר לטפח את אותם חברי הסגלים אבל בסופו של דבר אתה צריך לזכור שדברים כאלה באים עם הזמן אם עכשיו לא יקום בן אדם שיעשה שינוי אז יקום אחד שנה הבאה וגם אם לא שנה הבאה אז בשנה שלאחר מכן. הדור הקודם יעלם מהסצנה בקרוב והדור החדש שהוא קהל היעד כיום יצטרך לקחת את המושכות וכשיגיע הזמן יגיעו האנשים שיקחו את היוזמה ויקדמו את הנושא יותר.


  4. Sharon כתב,

    העתק הדבק לטענה שלי מהפייסבוק – אני מאמינה שכן קיים שיח נרחב בארץ שאינו בא לידי ביטוי ביצירת תוכן הפונה לקהל הרחב, אלא בשיחות בין אישיות או בפורומים יותר מצומצמים.
    כמו גם שפלטפורמת הפייסבוק הפכה למתחרה אכזרית עבור הפלטפורמות האחרות, כפי שניתן להיווכח מתגובה זאת ממש.


  5. Random Otaku כתב,

    Jiyuu – התחלתי לקשקש משהו על קומיקט ואולי על LOGH, מקווה שזה מספיק טוב כהתחלה.

    kat – לא טענתי כי המחסור בדוגמא אישית הוא הסיבה היחידה למצב בו נמצאת לתחושתי הקהילה, אבל הכלים היחידים העומדים לרשותי בניסיון להתמודד עם המצב שנוצר הם או במרחב המשותף (וזה הפאנזין) או במרחב האישי (וזה הבלוג); אחרי הכל, אין לי שום השפעה על הדרך בה פייסבוק הרג את הפורומים או על אופן צריכת המדיה (שספציפית לא השפיע לרעה דווקא, לדעתי) – נשאר לי רק למצוא דרכים להשפיע היכן שאני יכול.

    אין לי שגעון גדלות – לא הבלוג ולא הפאנזין, בכוחות עצמם, יצליחו להעשיר משהו מעבר למסגרת מצומצמת מאד של אנשים, על כל האנרגיה שאני וחברי הצוות נשקיע בעשייה שלנו. אבל – א) זה עדיין יהיה משהו. ב) המשהו הזה יעודד אחרים, לתחושתי, לנסות להרים את הכפפה בדרכם שלם. ותודה רבה!

    ev-love – לא טענתי שאין שיתוף פעולה או התנדבות במסגרת הקהילתית, כמו שטענתי שחסרה התנדבות ועשייה מסוג אחר שנדרש לא פחות מהתנדבות בכנסים. בפרספקטיבה היסטורית, של חמש ויותר שנים, אפשר לראות כי "אם לא הוא אז יבוא אחד אחר עוד שנה" פשוט לא מחזיק מים – רוב הפרויקטים שקידמתי בשנים האחרונות היו ראשונים או יחידים בתחומם לא משום שהם המציאו את הגלגל, אלא פשוט בגלל שלא היה מישהו שעשה אותם או משהו שדומה להם.

    הדוגמא, שחוזרת לא רק אצלך (ומלווה אותי כבר שנים כשאני טוען את הטיעונים שלי), של "אבל תראה כמה אנשים מתנדבים כדי לעזור בכנסים" בהחלט נכונה אבל מפספסת לחלוטין את הנקודה שאני מנסה להעביר. מדובר בסגל תפעולי של אירוע, לא באנשי תוכן – הקיום שלהם לא מבטל את הפער הספציפי באנשי תוכן או את המחסור הכללי במסגרות שיח ובאמצעים שיפרו את השיח הזה. היוצאים מן הכלל הם כמובן עוד אנשי סגל שממלאים תפקיד של תוכן, אבל כפי שאפשר לראות מרשימות הסגלים בכנסים האחרונים, מדובר בכמות מצומצמת של אנשים שלא גדלה בכל פעם שמגיע גל מתנדבים חדש שהגיע לשלב של "לעלות רמה" לסגל. עד כמה שכנסים מושכים את תשומת ליבנו בגלל שהם גדולים ועושים הרבה רעש, הם מסך עשן בהקשר שלנו – הם לכל היותר מייצגים תוצאות קצה של תהליכים שמתרחשים באופן מתמשך ומושפעים מהם באופן שולי.

    הישועה יכולה לבוא מאנשים שמתלהבים מדברים שראו או קראו ומחליטים להשקיע מהזמן שלהם כדי לכתוב על זה (בבלוג או מגזין או אתר), או לצלם על זה משהו (מה עם איזה ולוגר\פודקאסטר אנימה שלא נעלם אחרי 3 הקלטות?). לא מעוד א' לוגיסטיקה או א' טכני, אלא אם כן הם במקרה גם אותם אנשים עם הרבה דרייב ונכונות להשקעה בתחביב פרופר.

    Sharon – שיחות בין-אישיות ופורומים מצומצמים (מניח שהכוונה אינה לפורומים כמערכת) הן לא שיח קהילתי, אלא אינטרקטציות בין-אישיות בין מעריצים. הן יכולות אולי ליצור כיסים קטנים של מעריצים "מתוחכמים", אבל זה לעולם לא יאפשר ליצור מאסה קריטית הנדרשת לקיום מורכב יותר של קהילת המעריצים באופן כללי או יצליחו לחבר בין כיסים מנותקים שכאלה.

    אם ניקח את הדוגמא למימד הממשי, הרי שההבדל הוא בין היכולת שלך ושל חברות שלך להזמין דברים מ-HobbyLink לבין קיום מסגרת חברתית (ומן הסתם כנגזרת מכך כלכלית) שתאפשר חנות אנימה ישראלית שתמכור מוצרים מ-HobbyLink. הקביעה שלך כי "אפשר להינות בארץ ממוצרי גנדאם איכותיים!" אינה מהווה טיעון נגד לכך שאנחנו כקהילה לא נמצאים ברמת עניין ושיח מספקת כדי להצדיק חנות שתמכור מוצרי גנדאם. את תגידי "אצלי הכל טוב" ואני אגיד "סבבה, אני פשוט מסתכל על התמונה הגדולה".


  6. hagar כתב,

    As i read these words all i can hear is "WHAAA why isnt everyone as big of a weeb as me! why is my appreciation for the Japanese culture so much greater and more worthwhile than the rest!"

    but hell, it took you quite a few years to develop this appreciation, to hone your taste.
    try to remember 17 year old you, be honest with yourself, would you want to hang with that kid now?
    cause lets face some facts here:
    this is POP culture, it is aimed at the masses, most of it is aimed at kids and teenagers and it IS to be expected of teenagers at some point to leave anime/manga behind.

    have you ever considered that the community just acts as you would expect the target audience of these shows? meaning, they get excited over it when its brand new and cool and then just move on?
    that the people you seek are actually the odd ones out. those who didnt move on from watching those shows. what if we are the weird ones?! what if we search for meaning where there is non? are we wasting our lives doing this? what will become of us?!!!
    all i know is, at least im not a filthy weeb like you.


  7. אנון כתב,

    הבעיה בקהילה היא בדיוק הבעיה עם התמונת כותרת שלך

    תחליף את קבוצת החנונים ההארד קור בקבוצת פוג'ושי שרק חושבות על בחורים יפים וזו התשובה לבעיה בקהילה


  8. Sharon כתב,

    מי היה מאמין, יש ערוץ יוטיוב ישראלי שעוסק באנימה. גיליתי את זה ממש ממש עכשיו (והוא גם חדש) –
    https://www.youtube.com/channel/UCFY4-b5WsunSYlu9jkGdS7g
    אז… אולי אנחנו כן בדרך?


  9. Random Otaku כתב,

    hagar – אתה גר בוואן במקרה?

    אנון – אני מסוגל לספור את כמות הפוג'שי בקהילה על שתי הידיים, בעיקר בגלל שלהיות אחת דורש רמת עניין ועיסוק גבוהים מהממוצע. אילו רק זו הייתה הבעיה שלנו, אילו רק.

    Sharon – בואי נדבר אם הוא ישרוד יותר מחצי שנה, הקהילה הזאת הקימה גם לפחות שני פודקאסטים ועוד כמה פרויקטים ששרדו כמה חודשים בודדים.


הוספת תגובה