בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה


הם גרועים? אולי, אבל זאת זכותם כל עוד הם נהנים.

בכל קהילת מעריצים מפותחת מתקיימים מתחים מסוימים בין חבריה הצעירים לבין אלו הותיקים, בין אלו המגדירים עצמם מעריצים "מקצועיים" לבין אלו המתאפיינים בעניין מזדמן יותר בתחביב; זהו חלק מובנה מהדינאמיקה החברתית שלהן. הדבר נכון במיוחד בקהילת מעריצים הסובבת תחום כמו תרבות הפופולארית היפנית, בו צבירת הון תרבותי ו\או רכישת כישורים ויכולות משחקים תפקיד מרכזי בהגדרת "ערכו" של מעריץ – אפשר להסכים שמהותי הרבה פחות אם אתה חדש או ותיק בקהילת משחקי לוח, מאשר היה הוא חדש בקהילת האנימה והמנגה (ולא בהכרח בישראל) או בנישות מסוימות של קהילת המד"ב המערבית.

המתח הזה מוליד מפעם בפעם קונפליקטים פנימיים, בעיקר סביב שאלות מכוננות; איך מגדירים מעריץ "אמיתי", מה צריך להיות חלקו היחסי של כל "צד" בפעילויות המתקיימות עבור המעריצים וכו'. למרות הדחף הראשוני לראות במתחים ובקונפליקטים אלו דבר המערער את יציבות הקהילה, עצם קיומם עוזר בעצם לייצר ולקיים קהילת מעריצים חיה ובועטת הנעה קדימה. אלא אם כן המתח והקונפליקטים שהוא מייצר מדרדרים לנקודה בה דה-לגיטימציה הופכת לחלק מקובל מהשיח, אז הם הופכים לסכנה ממשית לבריאות הקהילה.

נראה שדווקא זה בדיוק מה שמתרחש בתת-הקהילה שהתהוותה סביב תחום הקוספליי בישראל זה זמן מה.

הצמיחה והשיפור המהירים באיכות ובמורכבות הקוספליי בארץ בשנתיים האחרונות, הביאו להתהוותה של תת-קהילת קוספליי ולהתפתחותה עד לנקודה בה תחרות אינטנסיבית, גם אם היא לא גלויה רוב הזמן, הפכה לחלק בלתי נפרד ממנה, וקיים בה סף סובלנות נמוך למדי כלפי תוצרים לא מרשימים או כאלו שלא עומדים בסטנדרטים מחמירים יחסית שהוגדרו ע"י ותיקי ומנוסי התחום. פאת ברוריה תזכה את בעליה כיום לא רק במבטים מזלזלים – חמור מכך, היא תזכה אותו בפועל בהרחקה חברתית מלב תת-הקהילה עד אשר "יתקן את דרכו" ויישר קו עם האופן בו "נכון" לעשות קוספליי. דינו של קוספליי פשטני לדמות מסדרת Naruto, למשל, לא טוב בהרבה. גם אם מדובר בתוצר ראשון.

גם אם נתעלם מהצביעות הנחה בבסיס תפיסת העולם הזאת, המוכתבת ע"י אנשים אשר היו לפני שנים מספר באותה נקודת פתיחה מבחינה יצירתית וידע, הרי שברמה המעשית היא מהווה גורם מסרס עבור רבים בקהילת האנימה והמנגה שאולי רצו לנסות את ידם בקוספליי, באופן חד פעמי ובכלל. תפיסה שבבסיסה עומדת, מבחינה מעשית, תמיכה בדה-לגיטימציה של השונה שומרת על התחום מצומצם יחסית ודל צמיחה כשמדובר באנשים הבוחרים להתמיד בתחום הקוספליי. במקום מסוים, התפיסה הזאת היא שאחראית לכך שקוספליי הפך לתת-קהילה של ממש במובנים רבים, המבודלת מקהילת האנימה והמנגה הכללית.

הדה-לגיטימציה והניכוס של הכוח להגדיר מה "נכון" ומה "לא נכון", בידיהם של מי שיצר ומשמר את התפיסה הזאת, משמשת אותם, ביודעין ולא ביודעין, להפיכת תחום עיסוק יצירתי, מעניין, מרתק ומספק בתוך תחביב גדול יותר, למועדון חברים סגור. מועדון חברים שדורש מאדם לעמוד בתנאי סף שרירותיים בכדי להתקבל, ומרגע שנכנס, דוחקים בו להצטרף למרוץ עכברים שעיקרו הניסיון להגיע לפסגה ובכך לקבל תשומת לב והערצה של המוני חברי קהילה אחרים, גם על חשבונם של אחרים. זו מציאות שבין השאר אחראית לריבים הדרמטיים סביב ענייני קאסטים ותקריות "גנבת" קוספליי של דמות זאת או אחרת, אשר צצות מדי פעם כדי לעכר את האווירה ובעצם לתת דרור לרפש הנוצר והמצטבר מתחת לפני השטח, בסביבה הלא בריאה הזאת.

כשם שאורי אביב, לשעבר מנהל אייקון ובהווה מנהל אייקון TLV, מעוניין לייצר אייקון חדש שחף מכל הגיקים שמביכים אותו, שבו יהיו רק אנשים מגניבים המתעניינים במד"ב ופנטזיה, כך גם רוצים חלק מותיקי תחום הקוספליי ונספחיהם הצעירים יותר רוצים לנקות את הבמה מהאנשים המביכים, הלא אסטטיים, המוצלחים לכאורה פחות ולהישאר רק עם האסטטיות, ה"איכות" ותחושת ה"נעימות". המשותף לשניהם היא העובדה שהם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד לקיים אירוע גדול, בעל מוניטין ורב מבקרים, ומצד שני לעשות זאת בלי האנשים "המביכים" שמעצם קיומם בעצם מאפשרים את קיומו של אותו אירוע, ברמה הכלכלית, ההתנדבותית וחשוב מכל, ברמה הערכית שלו.

ברמה המעשית, הדבקות בתפיסה הזאת אולי לא הורגת את תחום הקוספליי בארץ והעיסוק בו, אבל היא בוודאי מחלישה אותו ומדללת את השיח הקהילתי סביבו. זאת מבלי שתהיה לכך שום הצדקה מעשית – הרי שהרוב המשמעותי שעוסק או רוצה לעסוק בקוספליי, אותו רוב "מביך", הוא שמרוויח מעצם קיומו וטבעו את הבמה שניתנת לתחום, ולא המיעוט שרוצה לשמר לעד את מקומו באור הזרקורים. ברמה הערכית, הרי שקיים מרחק בלתי ניתן לגישור בין הטענה כי אדם הוא קוספלייר גרוע, לבין המסקנה כי לו בפועל זכות לעשות קוספליי. מה גם שמדובר במסקנה שלא מעוגנת בשום "אמת" – אף אחת מהנחות היסוד העומדות בבסיס התפיסה הזאת לא מחויבת מעצם העבודה שקוספליי הוא תחביב, אלא רק מעצם הרצון של מי המחזיק בה לשלוט ברמה מסוימת בקהילה.

השינוי של התפיסה המעוותת הזאת יכול להגיע רק מכיוונו של מי שמקיים את התפיסה הזאת בפועל – לא מי מהותיקים שהתווה אותה, אלא דווקא הצעירים והחדשים יותר בתחום הקוספליי הישראלי, שהצליחו בניגוד לאחרים לעמוד באמות המידה ו"להתקבל", גם אם הם לא בהכרח מסכימים בחדרי חדרים עם תפיסת העולם הרווחת. עליהם להבין כי המצב הנוכחי הוא כלל וכלל לא כורח המציאות, כי הוא משתמר רק תודות לקשר שתיקה ולמאזן אימה מדומה. ברגע שקשר השתיקה וההסכמה שבקריצה יתפוגגו, לא תישאר ברירה אלא לבצע שינוי, גם אם הוא יהיה הדרגתי ואיטי, משום כשמציגים את התפיסה הזאת לאור יום היא אינה מסוגלת לעמוד בפני הביקורת המופנית כלפיה, ומשום שאף אדם לא יהיה מוכן להצהיר בפומבי כי לגיטימי לדחוק את רגליו של אחר בגלל סיבות פסולות שכאלו.

אז כן, מתרחש משהו מאד לא בריא בתת-קהילת הקוספליי בארץ, ובעיסוק בקוספליי עצמו, אבל המצב בר תיקון, ולמזלנו הכוח שנחוץ כדי לשנות ולתקן נמצא בידיהם של מי שעמוק בפנים רוצים במציאות אחרת, נעימה יותר. עליהם נשאר רק לפצות את פיהם.

פוסט זה הוא חלק מנושא הכתיבה החודשי, העוסק בקהילתי הקוספליי הישראלית, של טבעת האנימה החדשה -התארגנות רופפת של בלוגרי אנימה ישראלים, אשר שמה לעצמה מטרה לפתח את השיחה הקהילתי בכלל ואת סצנת בלוגי האנימה בפרט ע"י כתיבה מרוכזת על נושא חודשי, אשר נבחר באופן משותף ע"י כלל חברי הטבעת, והתדיינות לגביו.

  1. טלטי כתב,

    ישר כוח על הפוסט, חייבת לציין שהפוסט שלך הוא זה שחיכיתי לו יותר מכל השאר – בגלל הסיבה שאני יודעת באופן אישי כמה הנושא המדובר קריטי אצלך.

    אני לא בטוחה כמה אמירות כמו "המצב בר שינוי" כל עוד השינוי המתבקש הוא שינוי פנימי שלא מוכתב ע"י שום גורם חיצוני – אלא אך ורק בתוך ליבו של כל אחד ואחד מהנוגעים בדבר משנות כאן משהו. בני אדם, כמו שציינתי אצלי בפוסט, הם בני אדם אחרי הכל, והם יצורים שלא משנה כמה תאמין בהם אין לך ולו אחוז בודד של שליטה על תהליכים שמתבצעים עמוק בתוך תאי המוח שלהם.

    המצב אכן בר שינוי, אבל אין ולו אחד מאיתנו שיכול לשער כמה מהר התהליך יתבצע, אם בכלל. לצער כולנו.

    מצטערת להישמע פסימית, הגבול בין ריאליות קרה לפסימיות הוא דק ביותר.


  2. Xan כתב,

    נרקסיזם/אליטיזם זו תכונה חזקה מדיי לשינוי, פרפקציוניסטים יפתחו את האג'נדה שלהם עם החבורות שלהם על חשבון חוסר ביטחון של אחרים וכך בסופו של דבר אם אתה לא טוב – אתה לא קיים (כמו בהרבה תחומים אחרים).


  3. דניאל כתב,

    אני מסתייג מכמה דברים ומסכים עם דברים אחרים.
    אבל אני מבין את הכמהות שלך לבקר את האליטיזם, והאמת זה נכון רוב האנשים בארץ מחשיבים את עצמם לטובים יותר מאחרים. אם זה בידי בתחום מסוים או במראה מסוים או פשוט במידת ההשקעה בתחום מסוים.
    ולפעמים אפשר להתגאות בעצמך אבל בתחום כמו תחפושות ואנימה….
    אני לא יודע אני מסתכל על בני הדודים הקטנים שלי אחת בכיתה י"א והאחר בכיתה ז' ולמען האמת אני גאה בזה שיש הרבה יותר אנשים צעירים בגילים האלו שמתעניינים באנימה ופחות פלצנים זקנים בני 25 + שעוסקים בזה.
    אני עצמי בן 24 ואני אישית כבר כמה שנים שלא רואה סדרות אנימה.
    רוב הסדרות גם ככה חוזרות על עצמן, בעלות סוף מטופש ועלילת אמצע שלא מצליחה להתחבר לסוף, אבל זה כבר נושא אחר.
    במילים אחרות אנימה וקוספליי וכל זה שייך לצעירים ולא לאליטיסטים פלצנים.
    אני מקווה שהזקנים יתרחקו מזה לאט לאט ויפנו דרך לאנשים תוססים שיתעסקו בזה….


  4. jiyuu כתב,

    @דניאל
    שהזקנים יתרחקו מזה לאט לאט ויפנו את הדרך לאנשים תוססים שיתעסקו בזה?
    למה?
    הדרך היחידה שאתה רואה שאפשרי להעריך אנימה כשאתה מבוגר היא בתור אלטיסט פלצן?
    מה מונע מהצעירים והמבוגרים יותר להיות בתחום באותו הזמן?

    @יבגני
    כמו מה שרשמתי בבלוג אחר, זה חשוב לדבר על הדברים אבל חבל מאוד שעם כל כך הרבה אנשים שחושבים שיש בעיה ושצריך לפתור אותה אף אחד לא חושב שכדאי לנסות למצוא פתרון פרקטי.


  5. Random Otaku כתב,

    @דניאל
    ממה אתה מסתייג ועם מה אתה מסכים?
    הבעיה שלי היא לא עם אלטיזים (האמת, שגם, אבל זאת לא הנקודה), אלא עם הזן המיוחד הזה של אליטיזם שמאפשר להם להגיד בפה מלא "אני לא רוצה לעלות לבמה עם ילדי בני 12 שעושים קוספליי לנארוטו, זה לא מכבד את האירוע ואותי" – הזן שעושה הוצאת חשק ודחיקה חברתית מבחינה מעשית, לנורמה מקובלת, גם אם לא כזאת שמדברים עליה בגלוי.
    עצם זה שמישהו עבר את גיל 20 לא אומר שהוא פלצן שלא מסוגל לסבול אנשים חדשים, או כל דבר בסגנון – זה אחד מה"מסלולים" אליהם נמשכים אנשים, אבל זה בהחלט לא המצב היחיד שקיים. להשאיר את הקהילה בלי עמוד שדרה בוגר ומבוגר ישאיר אותה גם בלי אנשים שיוכלו לארגן פעילויות ולפתח את התחום בשביל כולם, כך שזה בהחלט לא הפיתרון.

    @jiyuu
    אני דווקא חושב שעצם הדיון בסוגיה, אשר גורר אחריו ציטוטים ומעלה לפני השטח את ההשלכות של התפיסה הזאת והביטויים המעשיים שלה, הוא פתרון מעשי למדי. כמו שכבר אמרתי, עיקרי התפיסה הזאת לא יעמדו בפועל בפני ביקורת ברגע שהם יפסיקו להיות דבר מה של הסכמה בשתיקה – אף אחד לא יכול באמת ובתמים להגן על הרצון שלו לא להעלות אנשים "מביכים" לבמה של תחרות קוספליי, רק משום שהם מביכים אותו, כששמים את הדברים על השולחן. חלק מהתגובות שהתפרסמו לסדרת הפוסטים הזאת היא הוכחה לכך – במקום לנסות ולקחת חלק מהדיון, יש מי שהעדיפו לגדף ולטעון שאין למי מאיתנו לגיטימציה לדבר או שהדברים שאמרו לא לגיטימיים בבסיסם.


  6. נושא טבעת שני – קהילת הקוספליי « טבעת האנימה החדשה כתב,

    […] בקהילה. טלטי פז מעבירה ביקורת נוקבת על תחרות הקוספליי. יבגני קנטור מבקר את נושא תגית הרוב ה"מביך". תאיר חמו מדברת על קהילת הקוספליי מנקודת מבטה של […]


  7. jiyuu כתב,

    @יבגני
    לא ניסיתי להגיד שהייתה צריכה לעלות הצעה להקים אגודת קוספליי או משהו כזה,
    אפילו הרעיון להעלות את הנושא הזה בטבעת בלוגינג זה דוגמא לפעולה שאני מחשיב לדוגמא למשהו שאם מישהו היה מציע היה מהווה נסיון לשפר את המצב.
    או נגיד לפתוח נושאים להתארגן כמה חברה ולפתוח דיונים כאלה בקהילות הפורומים השונות.
    דברים בסגנון, לא צריך להיות מהפכני ממש, אני פשוט חושב שלסיים את כל הפוסטים האלה רק ב"אבל בסופו של דבר הכל תלוי בכם" זה קצת חבל כשאפשר להציע פתרונות של ממש, או דברים ממשיים שכל אחד שחושב ככה יכול לעשות בשביל לקדם את האג'נדה הזו


  8. עינב כתב,

    רק עכשיו יצא לי לקרוא את התגובות לפוסט הזה ואני אציין בפנייך שנמאס לי מהסילוף הבלתי פוסק על משפט שאמרתי.

    כשאני ציינתי את הקוספליירים של נארוטו התייחסתי לכך כאל תחפושת קנוייה, באופן לא איכותי
    (טוייס אר אס באותו התקופה ושלל חנויות של הכל בדולר), ששלטה ביד רמה בקהל הילדים בזמנו. אנשים עם תחפושת קנויה, לא מדוייקת וחסרי כל קשר לדמות מלבד צבע – בעיני לא זקוקים לשפיטה (אלא לווק און) ואכן הם מבזים את אלו שהשקיעו ימים ולילות בהכנה כשהם נכנסים איתם לתחרות. היום המצב איננו כזה – כי יש חלוקה. בעבר לא הייתה חלוקה. יחי ההבדל הקטן.

    זה נאמר באופן מפורט גם בדיונים נוספים. אודה לך אם לא תבדה דברים ומסקנות ותציג אותם כ"עקרונות תפיסה".


הוספת תגובה