בועת מחשבה

בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו שבניהם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.

קבל עדכונים מבועת מחשבה
11 ינו
12
מאת Random Otaku

 הצעת חוק מס' 156 ואנחנו

אישורה של הצעת חוק מס' 156, אשר עברה לפני מעט יותר מחודש באסיפה המחוקקת של טוקיו רבתי, עתיד ככל הנראה להפוך לאירוע המכונן של תרבות האוטקו ביפן בעשור של העשור הנוכחי. עם אישורה הורחבה בעצם באופן משמעותי היכולת של הממשל המטרופוליטאני של טוקיו לצנזר ולהגביל את הפצתם של תכני אנימה, מנגה ומשחקים הפוגעים "במוסר הנוער", מבלי שטבע אותה פגיעה נוסח באופן ברור ומפורט. מצד אחד, המשמעות המיידית של החוק אינה קטסטרופלית כפי שהיא משתמעת מלשונו המשפטית, בעיקר לאור סוגיות יישום החקיקה והסתייגויות אשר התקבלו מצד האופוזיציה לחוק, אך מצד שני מדובר בחקיקה המייצרת מציאות מסוכנת בה בעלי אינטרס בממשל יוכלו להוציא לפועל מהלכים אשר יפגעו בתעשיית האנימה והמנגה המוחלשות גם ככה.

מדובר במצב אשר התאפשר בין השאר תודות לחוסר הקשב של התעשייה להלך הרוחות במסדרונות המחוקקים של טוקיו; עם הבסת הצעת החוק הקודמת בנושא ביוני 2010, אשר זכתה לכינוי "חוק הנוער הבדיוני". מקדמיה בבית המחוקקים, בראש מושל טוקיו רבתי אישיארה (Shintaro Ishihara), עברו למסלולי קידום משניים וחשאיים יותר והגיעו לשלב מתקדם עם גרסה מצומצמת של אותו חוק, היא הצעה מס' 156, לפני שמתנגדיו הבחינו במתרחש. התגובה הייתה איטית, באה באיחור מבחינת לוחות הזמנים של ההצבעה והייתה חלשה ולא ממוקדת מספיק. במקום שנציגי התעשייה יפעלו כדי לנטרל את מסע הדיסאינפורמציה של המפלגה הליברל-דמוקרטית, מפלגתו של אישיארה, ובני בריתה, היו אלו מספר מצומצם של פוליטיקאים חסידי חופש הביטוי שניסו להפריך את הרושם המטריד והמוטעה – כאילו המצב כיום כלל לא מפוקח וכי הפריצות הופכת חומר בוטה לנגיש לציבור הכללי ללא שום בקרה.

במחאה על אישור החוק, חברות בולטות בתעשיית האנימה והמנגה היפנית הודיעו כי הן מושכות את ידן מ-Tokyo Anime Fair, יריד מרכזי בו משתתפים השחקנים המרכזיים בתחום, אותו מבקרים עשרות אלפי אנשים כל שנה בו נסגרות עסקאות בעשרות מיליוני דולרים – הממשל של מטרופולין טוקיו ואישיארה העומד בראשו לוקחים חלק מרכזי בהקמת וארגון האירוע מדי שנה. מהלך זה מעמיד בסימן שאלה מהותי את עצם קיום היריד במרץ 2011. במקביל לכך, מספר כותבים ב-2ch דיווחו בימים האחרונים כי במספר מכולות ברחבי טוקיו מגזיני מנגה שונים שמוקמו עד לא מזמן במדור הכללי הועברו למדור המבוגרים בלבד – מדובר אומנם בהתרחשות סמלית ונקודתית לכל היותר אך בו בזמן היא מבשרת רעות לא פחות מההכרזות הדרמטיות סביב TAF.

חצי השנה הקרובה, בה יגובשו המנגנונים והמדיניות המעשית ליישום החוק אשר ייכנס לתוקף החל מחודש יוני הקרוב, עומדת להיות במידה רבה גורלית עבור הרוב המוחלט של התעשייה הרשמית המייצרת את התוכן המהווה את לב תרבות האוטקו היפנית – חברות המפיקות ומפיצות סדרות אנימה, כותרי מנגה ומשחקים מסוגים שונים. אם להשתמש בסופרלטיב, הרי שאנו נמצאים בעיצומם של ימים גורליים של ממש מבחינה קיומית.
אם כי, אי אפשר לקבל את הרושם הזה, או בעצם אפילו חלק פיסה מהמידע הנ"ל, משיטוט במרחביה הוירטואליים של הקהילה הישראלית. הספינה שוקעת והתזמורת ממשיכה לנגן. הזדמן לי להלין רבות על דלות השיח, ובעצם על דלות התחביב עצמו, בקרב קהילת המעריצים הישראלית של אנימה ומנגה, המתעקשת ברובה להתהדר בנוצות לא לה – המאמר הגדול האחרון אשר התפרסם כאן הוא דוגמא לכך. ועם זאת, ספק אם אי פעם נפלה לידי דוגמא בולטת, ברורה ומשמעותית יותר לתהומות אליהם הידרדרנו, או שמה תהומות מהם מעולם לא יצאנו.

מעט ההתייחסות שכן נכתבה במפוזר ובדלילות, ביחס לחקיקה ולנסיבותיה הסתכמה בהערות שטחיות, טבולות בלא מעט בורות בנוגע לאופי והמבנה הבסיסי של תעשיית האנימה והמנגה ביפן, שניתנו בהתייחס לתמצות פשטני ולוקה של נוסח החוק. האמירה השלטת כי "לא נורא, זה יפגע רק בסדרות אצ'י בוטות ולא בסדרות הטובות" היא סביר להניח הדוגמא המושלמת לכל מה ששבור בשיח ובסדר העדיפויות של אנשים הטוענים כי הם מעריצים אמיתיים של תחום תרבות האוטקו.

ראשית, מדובר בבורות מרצון בנוגע לעובדה הפשוטה כי באווירה הצרכנית השלטת זה זמן רב ביפן, כותרי נישה בכלל, וכותרי אצ'י בפרט, הן שמייצרים רווחים משמעותיים עבור חברות הפקה ומפיצים רבים – כמה שלא נבכה על המציאות הזאת, סדרות דוגמת Kuragehime ו-Shiki עדיין יזכו במקרה הטוב להצלחה מסחרית ותודעתית זניחה במגרש הביתי שלהן. שנית, מדובר בהתייחסות פשטנית וסלחנית באופן מזעזע – מדובר בנושא מהותי וחשוב בלי קשר לתחביב כזה או אחר – לצנזורה כללית, המשאירה מקום רב מדי לדמיון, ליצירתיות ולאינטרסים הפוליטיים של המוציאים אותה לפועל.

עצם העובדה כי מדובר בהתרחשות שלכאורה אין לאיש בקהילת המעריצים הישראלית השפעה עליה, אינה מחלישה בכלל הנקודה פשוט כי זאת כלל לא הנקודה, משום שהדיון המתבקש על סוגיה כה מהותית לה תהיה השפעה על כל אחד ואחת מאיתנו, בקהילת המעריצים של אנימה ומנגה בישראל, הוא חלק בלתי נפרד מעצם העיסוק במה שמאפשר לנו להתהדר באצילתה של מעריץ, או שמה "אוטקו", אנימה ומנגה. אנו שנסבול מחוסר בנגישות לכותר מנגה זה או אחר, ולא נזכה לראות סדרת אנימה – עונה שנייה ל-Panty & Stocking היא מטרה בולטת לחוק – איכותית כזאת או אחרת. מה גם שיש דבר מה לעשות – על כך עוד רגע.

כפי שעולה מדבריהם ומתגובותיהם הרשמיות של כמה מבכירי התעשייה, בניהם בכירי חברת Kadokawa, Kodansha ו-Shuiesha המוציאות לאור הגדולות ביותר ביפן למנגה על סוגיה השונים, המאבק נגד החוק והמנטאליות העומדת מאחריו לא תמו עם אישורו בבית המחוקקים. העובדה כי לחוק צורפה הצהרה פורמלית שעיקרה הדגשת הצורך בזהירות ובחשיבה מעמיקה בכל הנוגע ליישומו, ומתגברים קולות המחאה בתקשורת ובציבור, מראה כי האופוזיציה לחוק זה בבית המחוקקים ומחוצה לו אולי התעוררה מאוחר מדי אך היא נחושה למנוע את תרחישי האימה שהוא צופן בחיכו.
אם כן, זאת אכן תקופה גורלית עבור יוצרים וחברי תעשייה, ובעצם עבור התעשייה בכללותה במבנה הנוכחי, אשר מייצרים את התוכן אותו אנו צורכים באדיקות שכזאת – יהיה זה כרך מנגה, סרט אנימה או משחק נובלה ויזואלית – אם זהו לא נושא חשוב לדיון קהילתי, איך יכול להיות שהתדיינות גבוה-גבוה על תחרויות קוספליי היא כאן?

בנוגע למה שאנו בכל זאת יכולים לעשות; כל אחד ואחת מאיתנו יכול לשלוח הודעה רהוטה ומנומסת בשפה האנגלית לממשל המטרופוליטאני של טוקיו, בה הוא מביע את מורת רוחנו כמעריצים מהחקיקה והשלכותיה, לכתובת הדוא"ל המיועדת לפניות הציבור, המצוינת באתר הרשמי בשפה האנגלית – koe at metro.tokyo.jp.

הערה מס' 1: הלינק הראשון בפוסט הוא קישור להסבר מפורט ובו בזמן נגיש של החוק – הוא שם כדי שתקראו אותו.
הערה מס' 2: להלן קישור למאמר המפרט באופן נגיש ומתומצת את הרקע להצעת חוק מס' 156 והנסיבות שאיפשרו את אישורה.

  1. kingblade כתב,

    כל הכבוד על הכתבה. חידשת לי קצת על החוק.

    בכל מקרה, בגלל שזה אותי אישית מעצבן, שלחתי מכתב גם כן.
    מקווה שכולם ישלחו – שיציפו אותם, שהם יקבלו כ"כ הרבה שלא יוכלו לענות לכולנו בשנים הקרובות. ועוד יותר מקווה שזה יעזור.


  2. string כתב,

    אני חושבת שהסיבות לחוסר הדיון והשיח בקהילה הישראלית בקשר לחוק נובעת מכמה סיבות.
    קודם כל, אולי רגילים לדרך שבה עוברים ואוכפים חוקים כאן בארץ. ידעת, למשל, שיש חוק שאוסר על הטלויזיה והרדיו להגביר את הווליום בזמן הפרסומות? ועדיין צריך להנמיך כל עשרים דקות, כדי לא להעשות חרשים.
    שנית, החוסר בירור של החוק יכול להשאיר הרבה מקום לפרצות. הרי אין הגדרה למה לא מוסרי שהנוער יראה, ואני חושבת שהרבה אנשים בדעה שהתעשיה תמצא את הפרצות שלה.
    עוד משהו. אם החוק תקף רק בטוקיו, איך זה טכנית אפשרי? כלומר, שידורי הטלויזיה הרי נראים בכל המדינה. איך אפשר יהיה לעצור את זה רק במחוז טוקיו?

    ועוד משהו. העובדה שהאופוציזיה לחוק הייתה רק מטעמי חופש הביטוי היא צודקת, אבל אפשר להגיד על החוק הזה עוד הרבה דברים אחרים. כמו למשל שהוא מפלה בין תכנים שהם מצוירים לבין כאלה שלא. אי אפשר לומר שטלנובלות למיניהן הן מוסריות לגמרי. ובעצם, אפילו חדשות זה פשוט אוסף של דברים לא מוסריים שנעשו היום. (וזה אפילו אמיתי, מה שיכול אולי לתת לזה מאין יותר לגיטימציה) אז בואו נבטל גם את החדשות לקטינים, כי אז הם יגדלו להיות רוצחים ואנסים! D:

    טוב חפרתי קצת, ובשעות כאלה אני לא סגורה על אם הבנתי לגמרי את סיכום החוק על סעיפיו….. בכ"מ, נצטרך לראות למה הוא מביא.


  3. Random Otaku כתב,

    הבעיה עם הפריצות וחוסר הבהירות של ההגדרה היא שהכוח נמצא בידי הרשות המבצעת, אשר צריכה ליישם את החוק. ביפן לא קיימת מערכת משפט, ובעיקר תרבות משפט, "נגישה" כמו זאת הקיימת בארה"ב או בארץ (במידה מסוימת) – ספק אם הרוב המוחלט של החברות ינסה לפנות לבית המשפט ויפתח במאבק ארוך ומתיש בניסיון למנוע את רוע הגזרה.

    החוק תקף באזור טוקיו רבתי, ובאזורים אחרים במדינה אין מניעה לשדר או למכור דברים אשר ייתכן ויפסלו בטוקיו. עם זאת, מדובר באזור בו נמצא בסיס כלכלי\צרכני חשוב של תעשיית האנימה ומנגה (ותרבות האוטקו בכלל) – עם מעל 20 מיליון תושבים, ומיליונים נוספים המגיעים לטוקיו כדי לצרוך שירותים בעיר, מדובר בפגיעה פוטנציאלית משמעותית; מספיק לפגוע במה שקורה בטוקיו כדי ליצור תגובת שרשרת הרסנית.

    האופוזיציה לחוק לא הייתה לחלוטין רק מטעמי חופש הביטוי – יש פוליטיקאים, אם לקחת כדוגמא את שר האוצר וראש ממשלת יפן (בהתבסס על התגובות שלהם למה שקורה סביב החוק), אשר מבינים את המקום החשוב ש"התרבות של המגניב" תופסת בכלכלה היפנית, אם מבחינת צריכה פנימית ואם מבחינת היקף יצוא. פגיעה אפשרית בתעשייה הזאת, משמע פגיעה בכלכלה היפנית בהיקף כזה או אחר.

    לא חרפת בכלל דרך אגב – אני שמח שיש מי שמתייחס לתוכן, ובעיקר באופן כה מפורט.


  4. דרור כתב,

    שווה לציין שיש חוק מקביל גם באוסאקה(אם אני לא טועה הוא אפילו יותר מחמיר שם), וכן שבאופן כללי חוקים שעוברים בטוקיו בסופו של דבר נהפכים לחוקים לאומיים ביפן.


  5. דן כתב,

    לא הבנתי אם לומר את האמת את ההתנגדות לחוק. בשנים האחרונות יש טונות של אצ'י מיותר שכל אולפני ההפקה המובילים משקיעים בו במקום ב"מחברת המוות" הבא. אני לא מאמין שלא יהיה בכלל אצ'י, אבל אם תהיה עליו הגבלה כלשהיא- זה יעשה רק טוב לתעשיית האנימה. ודרך אגב- עוד לא ברור בכלל מה ההבטים של החוק, ועד כמה חמור זה יהיה..


  6. Random Otaku כתב,

    אבל זאת בדיוק הנקודה – הא'צי הזה שם משום שהוא עושה הרבה (מספיק?) כסף לאולפני ההפקה בכדי שיוכלו לעשות את הפרויקט האיכותי הבא שלהם. אם יהיה פחות א'צי, שמספק להם הכנסות טובות בשוק המקומי בעיקר (ובאופן כללי בשוק הדרום אסיאתי), יהיו פחות סדרות איכותיות (במקרה שלך, פחות "מחברת המוות" הבאות).

    מבחינת היבטי החוק – בהתחשב בכך שהחוק כבר תורגם, גם אם ברמת הנקודות, לאנגלית (קישור בפוסט), די ברור כיצד החוק מעוצב ומה יכולות להיות ההשכלות שלו. החוק מנוסח באופן כללי ומעורפל, ומצד שני מגדיר כללי "ענישה\טיפול" די דרסטיים; שילוב שיכול להיות קטלני למדי בידיים הלא נכונות, כמו למשל… ידי הרוב שאישר את החוק ומושל טוקיו, שכינה בעבר אוטוקו (אומנם בהקשר היפני של המושג) והומוסקסואלים כ"פגומים גנטית". לעניות דעתי זה לא משאיר הרבה מקום לדימיון בנוגע לאופן שבו הוא הולך ליישם את החוק.


  7. bigroman כתב,

    סחטיין על הכתבה, אני הייתי דיי בהלם כשראיתי שהחוק נתקבל,ויוצא לפועל ביולי השנה. האנשים ביפן לא כל כך ממהרים למחות(חוץ מהחברות הגדולות שהודיעו על אי השתתפותן בכנס האנימה במרץ). מאז, קצת חקרתי פה ושם, והיום נתקלתי בשני דברים מעניינים: 1) אתר http://revolutionotaku.webs.com/ אשר מסביר את תוכן החוק, ועוד דברים נלווים אליו
    2) תוכנית חדשות אנימה שמשודרת בארה"ב כנראה שנקראת ax live : ובווידאו הזה http://www.youtube.com/watch? v=Tj_zkF6KwXY&feature=related הם דיברו על החוק והשלכותיו, ולאחר מכן שוחחו עם חברם(תושב יפני) עליו. הבחור אומר שלדעתו, כל ה לא יפנים, שהפיצו את השמועות על החוק הנוראי (no more anime!), הם סתם מגזימים. החוק, בעיקר מדבר על "הגנה של ילדים קטינים מתוכן אשר אינו תורם להתפתחותם" . מכך נובע שכל עוד החנויות למיניהן שמוכרות דברים כאלה, לא ימכרו אותם לקטינים(מסתבר שמוכרים תכנים לבני 18+ לקטינים ביפן), ויפרידו את החומר עם תכנים אלא משאר הדברים, הכל אמור להיות בסדר. ושוב אני חוזר, מטרת החוק היא להגן על ילדים קטינים. איך החברות הגדולות שמוציאות מנגה,אנימה,ומשחקים יגיבו על כך? לא יודע, אולי יעברו לעיר אחרת(שבה החוק לא תקף). אהיה שמח לשמוע את דעתכם.


  8. מיאו כתב,

    איזה מוזר זה לחשוב שיש חוקים שתקפים רק לערים מסוימות. זה מזכיר לי את יוון שבה הערים היו כמו מדינה בפני עצמה…
    אם החוק מתייחס רק לקטינים, כמו החוק שאוסר על מכירת סיגריות לקטינים, אז זה דיי בסדר, לא? אבל מסכימה שהם צריכים להיות יותר ברורים בנושא. או שפשוט המערביים לא כ"כ מבינים את הניסוחים היפניים. בין כה וכה, עד כמה באמת דעת הקהל (הלא יפנית) ברחבי העולם יכולה להשפיע? אני לא חושבת שחברות האנימה/מנגה וכו' יותר מדי ימחו על כך. אם קהל היעד הוא 18+ אז הוא 18+. סה טו (זה הכל). אבל כמו כל דבר, אם ישנם קטינים שרוצים אצ' הם ימצאו דך להשיג את זה. כמו ביחס לסיגריות. השאלה היא עד כמה זה באמת "יעצר" אותם.


  9. אור כתב,

    כמו מיאו אמר, אם זה רק הגבלת גיל אז זה כמו שילדים בני 10 ייכנסו לסרט מגיל 12+ הם רק צריכים אישור מההורים.
    חוץ מזה שזה רק מה ש"מקלקל את הנוער" כמו סקס ואלימות מופרזת מדי (הרבה דם חלקים קרוטים והרבה אלימות) ולא כאילו יתחילו עכשיו כל מה שיש בו קלה מצונזרת אחת ופע אחת שמישהו מרביץ למישהו יוגבל מגיל ?+.


הוספת תגובה